מאגר סיפורי מורשת

היא הניחה אבן פינה לאחת מ- 23 שכונות ותיקות בירושלים לשם כולל "נחלאות" וכמה שמות מתחילים במילה "נחלת" כגון: נחלת אחים, נחלת יוסף וכדומה.

בשכונה קיימים חמישה בתי כנסת. הראשון הוקם בשנת 1890 – "אבו נתן" לעדה הצ'רמוקלים, לאחר מכן "בטיש" לעדה החאלבית ובית הכנסת המפואר ביותר "עדס", שנבנה בשנת 1901 ע"י משפחת עדס האמידה מחאלב ואף על קירו הצפוני ישנה כתובת המעידה כי "בית הכנסת הגדול לעדת חאלב מעיר תהילה  וכתר  כל קהילה ארם צובה נוסד בשנת תרס"א 1901". הוא הפך לעלייה המונית לרגל מהארץ ומהעולם. מתקיימים בו שירת הבקשות ולא היה אחד מהשכונה שלא הכיר את שירת הבקשות והפיוטים בלילות שבת ושעד היום מהדהדים באוזני שירתם הערבה של הפייטנים. חכם חיים שאול עבוד היה ממייסדי הבקשות ואף חיבר ספר "שירי זמרה" בשנת תרצ"ו להוסיף עברי וייחודו היה "מאקם" שהוא סולם של מוזיקה מזרחית של שיר כתוב שיש להשתמש בו בשבתות ובמועדים. ביניהם היה יוסף צמח, שהיה בין הפייטנים שנתנו את קולו בשירים וכן גם בתקופת הסליחות בחודש אלול חודש הרחמים נוהרים אליו אלפים לשמיעת התפילות הערבות.

בתקופת הסליחות היו ילדי השכונה משכימים קום בחשיכה והיו עושים פנסים מקופסאות שימורים ריקות ובתוכן היו נרות ששימשו אותן לתאורה.

"החצר" הייתה המרכז החברתי של אנשי השכונה. גרו בה מספר משפחות מעדות שונות, המטבחים היו בחוץ, שירותים היו משותפים לכולם, כל אחד למד מרעהו את מאכלי העדות, אכלו ביחד, כיבדו אחד את האחר, שכן עזר לשכן, הייתה תורנות לשטיפת החצר, דלת הבית לא ננעלה מלבד דלת החצר בכניסה בלילות, 

                              

פלקה בסמוך לביתי היה "תלמוד תורה" וחכם קאבסו שהיה ידוע בקשיחותו  ונהג ביד קשה בילדים. אחד העונשים הידועים היה "פלקה" – התלמיד היה שוכב על גבו והיה חוטף "ליטופים" לא נעימים בכפות רגליו עד אשר היה מבקש סליחה. ההורים האמינו בו כי: "חוסך שבטו שונא בנו"… אני התנדבתי מידי פעם לנקות את  "תלמוד התורה" וכל פעם ששמעתי צעקות היו זולגות מעיני דמעות וידעתי שעכשיו התלמיד מקבל מרבו "פלקה"….

פורון

מצחצח הנעלים 

מוכרי הממתקים המוכרים היו עוברים בשכונה  והיו מוכרים לנו "שער אל בנת" סוכר מצמר גפן, "חמלאה מלאנה" תרמילים מחומוס מעושנים בענפיהם, "תורמוס" בתוך נייר עיתון, "קסב-מס" שהוא קנה סוכר שהיינו קונים לפי אורך והיינו מוצצים אותו והיה יוצא מין מתוק עד שהלסת שלנו הייתה מתעייפת.

אלטע זאכן דמותו של איש האלטע זאכן שהיה קונה "שמאטעס" בגדים וציוד ישן עדיין זכורה לי מאד שכן היה על גבו שק מלא והיה צועק בשכונה אלטע זאכן"… בקולי קולות והנשים היו יוצאות עם דברים ישנים או מיותרים והתמקחו איתו על המחיר וכך הכניסו כמה גרושים לכלכלת המשפחה של אותם הימים שלא הייתה כלך-כך שופעת. 

אמי הייתה פורשת  ידיה לשמים  וביקשה "אללה פרג'ה עלינה" – הכוונה שבשעת מצוקה אנו מבקשים מאלוהים "עשה לנו שתזרח השמש".

על אדם שיש לו עיניים גדולות נהגו לומר: "פרש רג'לק עלה קד בסתק" –  פרוש רגליך על פי מידת השטח שעומד לרשותך.

כשרוצים להדגיש מקום טוב יותר מהבית שלי נאמר: "רחתו בית אל סולטן ומתל כוכי מה קאן", כלומר הלכתי לבית הסולטן אבו כמו הכוך שלי לא היה ולא קיים.

ישנה אימרה ידועה "אב וואחד רבה אלף וולד וולד מה רב אב ווחד" – אב גידל אלף ילדים ואלף ילדים לא יכולים לסעוד אב אחד…