מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רחל טפירו, נולדתי במרוקו בעיר ווז'דאה בשנת 1941. עליתי לארץ ישראל בגיל שמונה, בשנת 1949, יחד עם אחיי והוריי.

השפעת מלחמת העצמאות על העלייה לארץ

לאחר ותוך כדי, הייתה תסיסה במדינות ערב בהם חיו יהודים לנקום בהם על מה שהתחולל בארץ ישראל. שילוב של שני הדברים: הכמיהה לארץ והסכנות בארץ מגוריהם זרזו את היהודים לעלות לארץ.

העלייה כמובן נתקלה בלא מעט בעיות. את נכסי דלא ניידי לא הצליחו למכור כי הערבים היו בטוחים שבין כך יקבלו אותם חינם. בנוסף גם הכניסה לארץ ישראל, העלייה לארץ, עדיין לא הייתה חוקית. אך הסוכנות היהודית מצאה דרכים מתוחכמות להוציא את היהודים לפני שהערבים יפגעו בהם, היהודים טענו שהם רק עוברים לארץ אחרת ולא מתכוונים לעלות לארץ וכך אחרי טלטלות רבות בדרכים לא דרכים הצליחו לעלות לארץ ע"י שתי הפלגות מאלג'יר לצרפת ומצרפת לארץ.

העלייה לארץ

העלייה שלנו הייתה בחורף, החורף בעצמו היה מאתגר בנוסף גם ההפלגה לארץ. הפלגנו באונייה ישנה מאוד, במשך כחמישה ימים. היו המון טלטולים, בחילות, הקאות, בכי וצעקות שבר. אפילו לא זכור לי שאכלתי משהו בימים האלה מהחשש להקיא.

בתקופה שלאחר קום המדינה, למדינה לא היו אמצעים לקלוט הרבה עולים לכן היא הקימה שכונות שנקראו מעברות, שהיו בעצם מבנים מפח. לכל משפחה נתנו צריף, המים והשירותים היו ציבורים מחוץ למגורים. כעיקרון השהות במעברה הייתה מתוכננת לתקופה קצרה, אך בגלל הקושי לבנות מגורי קבע לעולים רבים התמשכה השהות במעברה לעיתם גם שנים.

שם המעברה בה שוכנו היה "מעברת תלפיות" בדרום ירושלים. כיום אני יודעת שבין הביטוי "בנוי לתלפיות" לבין מעברת תלפיות יש הבדל של שמיים וארץ. במעברה זכור לי כילדה בת שבע או שמונה ששיחקנו במשחקים פשוטים שלא עלו אגורה כמו: קלאס, חמש אבנים, קפיצה על חבל ועוד רבים. העסקנו הרבה את עצמנו כי בבית לא היה מקום וגם לא משחקים או צעצועים.

רחל בילדותה במרוקו עם משפחתה

זיכרון ילדות חזק שיש לי הוא שאבא ואמא היו הולכים לעבודה ואומרים לי, הייתי בת עשר, לדאוג להכין ארוחת צהריים, לאסוף את אחיי מהגן ולתת להם ארוחת צהריים.

לאחר מכן לאט לאט עם השנים נבנו שכונות חדשות אליהן העבירו את העולים ועזרו להם למצוא תעסוקה כדי שיוכלו לפרנס את בני משפחתם. כיום בשטח שהיו המעברות בנו בנייני יוקרה, כל בניין עולה מיליונים.

סיפור של חפץ מהעבר

בחרתי להציג חפץ מאוד יקר למשפחתנו, מאוד מיוחד ועתיק – מגילת אסתר.

המגילה עוברת במשפחה שלנו כ-70 שנים. היא נכתבה ע"י סבא רבא שלי אשר העביר את המגילה לסבא שלי והוא לאבא שלי והוא אלי. סבא רבא שלי היה סופר סת"ם. המגילה נשמרת כיום אצלי בבית. אמנם המגילה פסולה לקריאה אך עדיין שמורה אצלי בבית לזיכרון.

רחל והמגילה

בחרתי להביא את המגילה הזאת כי ליהודים בגולה היה יחס מיוחד לתשמישי קדושה, כמו: ספרי תורה, מגילת אסתר, חנוכיות, ספרי תפילה, סידורים וכו'. לכן הם שמרו עליהם מכל משמר ודאגו, עם כל הקושי שבדבר, להביא אותם איתם לארץ.

המגילה, עבודת יד של סבא רבא של רחל, נכתבה בשנת 1874, לפני 147 שנים

הזוית האישית

התלמידות: בוטבול שירה, אליעזרוב תהילה וגביהו יירוס

נהנינו מאוד ללמוד מרחל, היא סיפרה לנו על המשפחה שלה ועל העלייה לארץ. אנחנו מאחלות לה הרבה בריאות ואושר.

 הברכה שהכינו התלמידות לרחל ליום העצמאות בתקופת מגפת הקורונה

 הברכה שהכינו התלמידות לרחל ליום המשפחה

רחל: הכרתי תלמידו מקסימות למסע, נהניתי מאוד להגיע למפגשים של תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר, נורא חבל שבגלל נגיף הקורונה הכל נפסק. אני מאחלת לבנות הרבה בריאות והצלחה.