מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיי הילדות שלי במושב ברכיה

סבתא שרה ונכדותיה שירה ורבקה
סבתא שרה עם הנכדה שירה
כל יום מוקדם בבוקר היינו משכימים קום, ועוזרים להורים בניהול המשק.

נתנה לי את השם סרח, מכיוון, שהיא אהבה מאוד את השיר התוניסאי  " סרח בנת אשר" השיר מספר את סיפורה של סרח הבת של אשר, נכדתו של יעקב אבינו, שגילתה ליעקב על ידי השירה שלה  כי "עוד יוסף בנו חי", בהמשך השיר שרה סרח- בתרגום מערבית לעברית-  "אני סרח בת אשר נכנסתי לגן עדן בעודי חיה, סבא יעקב ערב לכך שמלאך הס"מ לא יפגע בי. מי שיתפלל אלי לא יאונה לו שום פגע". וכשהגעתי לגן הוסיפה  לי הגננת את השם, שרה.

נולדתי בישראל  בבית הרפואה "קפלן" ברחובות. גדלתי במושב ברכיה, המושב נמצא על מישור החוף הדרומי קרוב לעיר אשקלון. המושב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מהאי ג'רבה שבדרום תוניסיה. רוב השכנים שלנו היו יוצאי טוניס.
אני הבת הבכורה במשפחה, ולי חמישה אחים ואחיות: יצחק ז"ל, פנינה, יפה, רחמים ומזל. בבית  היו לנו  שני חדרים ומטבח. המקלחת והשירותים היו מחוץ לבית -בחצר. כיבסנו במטבח, שמנו את הבגדים המלוכלכים בגיגית מים ושפשפנו את הכתמים בידיים. מאוחר יותר הוריי רכשו מכונת כביסה חצי אוטומטית.
את המצרכים הבסיסיים קנינו בצרכניה של המושב. מידי פעם הייתה מגיעה גם עגלה למושב וקנינו גם ממנה היה לנו במושב  בית כנסת גדול, כל אנשי המושב היו דתיים והלכו לבית הכנסת להתפלל.
לאבי היה משק של פרות. כל יום מוקדם בבוקר היינו משכימים קום ועוזרים להורים בניהול המשק. עד שבהיותי בגיל שש  אבי חלה ואושפז בבית הרפואה. הוריי נעדרו מהבית תקופה ארוכה, ואז אני ילדה קטנה  כבת שש, לקחתי אחריות וניהלתי לבד את המשק. חלבתי את הפרה ונשאתי את מכלי החלב לעגלה, אחר כך רתמתי את הסוסה, רכבתי עליה והבאתי את החלב לתנובה.
כשאבי שוחרר מבית הרפואה, הוא לא חזר יותר לנהל את המשק. הוא עבד כסופר סת"ם, הוא כתב ספרי תורה, מזוזת ומגילות, עבודה שלא הצריכה כוח פיזי מיוחד. הוא דקדק  מאוד בכתיבת ספרי התורה והיה לו כתב מיוחד. אבא היה אדם טוב וחכם ובעל נתינה גדולה, הוא היה תלמיד חכם ובעל הבנה בדקדוק ובקריאת התורה.
אימי הייתה עקרת בית למופת. תמיד היה לנו אוכל מבושל וחם. בימות החול אכלנו אוכל פשוט, ולכבוד השבת אימא הקפידה שיהיו תבשילים מיוחדים עם עוף ודגים. לאמי הייתה סובלנות רבה וקור רוח. כולם אהבו להתייעץ אתה. כי כולם ידעו שהיא שומרת סוד ואפשר לסמוך עליה. אני אהבתי לשבת אתה, לשוחח אתה ולשמוע ממנה  סיפורים דמיוניים ומותחים. סיפורי עם מג'רבה ומתוניסיה. מידי פעם היינו נוסעים עם אימא לחוף הים באשקלון, מרחק של עשר דקות נסיעה.
בנות כיתתי וחברותיי הטובות היו: שרה, שושנה ודינה הן היו בנות המושב. הם  אהבו להגיע לחצר שלנו ולשחק, ולפעמים גם אני הלכתי אליהם הביתה. שיחקנו בקלאס, חמש אבנים, חבל, גומי ומשחק דומינו, השתדלתי לעזור לאימי בעבודות הבית, להכין את שעורי הבית ורק אחר כך לצאת ולשחק עם החברות.
אהבנו להמחיז ולהציג הצגות. בעיקר ביום השבת בזמן של סעודה שלישית. היו מגיעות אליי החברות והיינו  אז עושות הצגות לפני "קהל הצופים"- אימי, אחיי ואחיותיי. אחר כך אכלנו את הסעודה שלישית כולם ביחד.
בבית הספר למדנו את כל המקצועות: חשבון,אנגלית, עברית, היסטוריה, תורה, תנ"ך, כלכלת בית, דינים, חקלאות וספורט. היחסים בין המורים והתלמידים היו טובים. לא קיבלתי אף פעם עונשים. היו לנו טיולים מעניינים ועשו לנו מסיבות גדולות בסוף השנה, בקיבוץ יד מרדכי.
לסיום אני רוצה לציין, שהסיפור שלי מבטא בעצם סיפור מיוחד על ילדה קטנה המתמודדת עם החיים בתקופה לא פשוטה של קום המדינה. המסר שאני רוצה להעביר לדור הבא, שעליהם להעריך את כל השפע המורעף עליהם מהמשפחה ומהמערכת החינוכית , להודות להשם על כך שהן יכולות ללמוד בראש שקט מה שאנחנו רצינו  ולא יכולנו…..
תשע"ו, 2016

מילון

סרח בת אשר
בתו של אשר בן יעקב היא הבת היחידה המנויה בין בניו של אשר וברשימת הצאצאים בכלל, לפי המדרש היא היתה זו שבישרה ליעקב על כך שיוסף עודנו חי.

יד מרדכי
הוא קיבוץ השוכן במישור החוף הדרומי כעשרה ק"מ מדרום לאשקלון.

ציטוטים

”נכדותי היקרות, זכורנה להודות לה' על כך שבאפשרותכן ללמוד בנחת, מה שאנחנו רצינו ולא יכולנו.“

הקשר הרב דורי