מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיי בצל המלחמות

סבא זאביק והנכד כרמל
סבא משחק כדורסל
הסיפור האישי

נולדתי בחודש מאי 1941, לאם שהגיעה מפולין בשנת 1935 ולאב שהגיע בשנת 1935, מליטא דרך קובה. אבי שעלה מקובה עם שלוש בנות בנות 10, 9 ו- 8 פגש את אמי ונישא לה.

שלושת אחיותיי, אבי, אמי ואנוכי גרנו בדירה בת שני חדרים, כשבחדר אחד גרה משפחה עם שתי בנות ואנחנו כולנו הצטופפנו בחדר אחד. המטבח היה משותף לשתי המשפחות והשירותים והמקלחת שהיו בחדר מדרגות היו בשותפות גם עם משפחה נוספת שגרה באותה קומה. הצפיפות הייתה נוראית ואנו הילדים בילינו את רוב הזמן בחורשה, שהייתה מול הבית שלנו, במשחקים שונים, כמו בלורות (גולות).

מול הבית שלנו הייתה חורשה של עצים ופירות שכללו תות עץ, חרוב, תפוז, קלמנטינה, תאנים. כל יום אחר הצהריים נפגשנו ילדי השכונה, קטפנו ואכלנו להנאתינו מפירות ארץ ישראל.

ילדותי עברה בחיפה בתקופת מלחמת העולם השנייה וכשהבריטים שלטו בארץ ישראל. בכל יום, משעות הערב, הוטל עוצר על התושבים ונאסר עלינו לצאת מהבית על למחרת היום.

אני זוכר ערב אחד כשאמי אמרה לי שאבא נעצר ונמצא בתחנת המשטרה בחיפה. אמי ביקשה ממני ללכת לבקר את אבא שלי ולהביא לו אוכל. אמי שמה אוכל בתיק בית הספר שלי ואני למרות העוצר צעדתי לבית המשטרה, שהיה מרוחק כחצי שעה הליכה מהבית. המשטרה הבריטית לא נהגה לעצור ילדים ובמקרה והייתה עוצרת, הייתה מחזירה אותם הביתה.

אני הלכתי בתוך חצרות הבתים והסתתרתי מעיני השוטרים. הצלחתי להגיע לבית המשטרה, ניגשתי לשוטר וביקשתי לתת את האוכל לאבי. השוטרים כעסו עליי שהפרתי את העוצר אבל לקחו את האוכל ממני והחזירו אותי הביתה בניידת משטרה. השוטרים גם הזהירו את אמא שלי שיותר לא תשלח אותי בזמן העוצר.

למחרת בבוקר אבי שוחרר, הגיע הביתה וסיפר שקיבל את האוכל והשוטרים היללו אותי על האומץ שהפגנתי במעשה זה. הייתי בן 6.

למדתי בבית ספר עממי "חוגים" וסיימתי בבית ספר מקצועי תיכוני "בסמת" ליד הטכניון. בשנים שלמדתי הייתה תקופה מאוד קשה לאחר מלחמת יום העצמאות, היה בארץ משטר צנע וחולקו מנות אוכל מאוד מאוד קטנות, לפי פנקס תלושים שניתן לכל משפחה ומשפחה. אבי עבד לבד והתקשה לפרנס את משפחתי שכללה גם את שלושת אחיותיי.

אחיותיי התגייסו לפלמ"ח כשאני הייתי בן 6. עם סיום מלחמת השחרור שלושת אחיותיי התחתנו.

תמונה 1

תמונה שלי עם אחותי

 

לא היה מספיק אוכל בבית ולעיתים קרובות הלכתי לישון רעב. אבי נפטר כשהייתי בן 9 וחצי ואמי הייתה חייבת לצאת לעבודה, כדי להביא כסף למחייה. בשנים אלה, היה חוסר עצום בבית של אוכל וביגוד. לבשתי בגדים גדולים ממידותיי ונעליים קטנות ממידות הרגל שלי וכדי שאוכל לנעול נעליים קטנות מהמידה אמי חתכה את החלק הקדמי ואצבעותיי יצאו החוצה מהנעל.

כשעליתי לתיכון, עבדתי כל חופש במקומות עבודה, במשך כל תקופת החופש, כנער עוזר ואת הכסף שהרווחתי נתתי לאמא שלי, כדי שיהיה לנו יותר כסף למחייה ולניהול הבית. מעולם לא היה לי חופש גדול כמו שהיה להרבה ילדים אחרים.

בתקופת לימודיי בתיכון התחוללה מלחמת סיני.

תמונה 2

 

בתקופת הצבא, שירתתי בחייל הים על משחתות, כטכנאי בקרת אש. שיחקתי בתקופת הצבא במכבי חיפה ובשבתות בבוקר הייתי הולך לעבוד בנמל חיפה כסאוור בפריקת אוניות. בכסף זה עזרתי לאמי להחזיק את הבית ולקיים חיים יותר נורמליים.

תמונה 3

עם סיום שירותי הצבאי הצטרפתי כטכנאי למכון 3, ר.פ.א.ל היום. בתקופת עבודתי ברפאל הייתי שותף לקבלת פרס ביטחון ישראל. הפרס ניתן עבור פיתוח מרעום לפצצות מרגמה ותותחים. המרעום אפשר לפוצץ את הפגז בגובה מסוים מעל הקרקע. הפיצוץ מעל הקרקע אפשר פיזור רסיסי פלדה מהפצצה על שטח הרבה יותר גדול מפצצה עם מרעום רגיל שמתפוצצת ברגע נגיעה בקרקע.

יעילות הפגיעה של רסיסי הפצצה הייתה מאוד יעילה ואיפשרה פגיעה רבה במטרות שאליה כוונה.

תמונה 4

 

בשנת 1967, עם סיום מלחמת ששת הימים סבתא ואני התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים.  הכרתי את סבתא (אשתי) במסיבה שאורגנה על ידי החברה הכי טובה של סבתא ומשם האהבה הובילה לחתונה.

אהבתי לכדורסל לא פסקה והמשכתי לאמן קבוצות בליגות נמוכות וכן שיחקתי בקבוצות של מקומות עבודה.

לימים נולדו נכדים והמשפחה התרחבה והיום כולם גרים באזור השרון וכולם נפגשים בימי שישי לקידוש וארוחת שבת ומשמרים את המשפחה.

הקשר עם הילדים והנכדים נשמר ומשתמר מידי יום בין עם על ידי קשר טלפוני ובין עם מפגשים ללימודים, משחקי כדורסל, משחקי שח, שיחות, טיולים משותפים וכו'…

 

הזוית האישית

כרמל: בפעם הראשונה שנחשפתי לסיפור אישי ומעניין של אחד מבני משפחתי. הקשר הרב דורי נותן הזדמנות גם לנכד וגם לסבים ולסבות לשבת ביחד מול המחשב ולדבר האחד עם השני, על דברים שאף פעם הסבא והסבתא לא היו מספרים לנכד. התחלתי להיחשף יותר לסבא שלי ולשמוע סיפורים על חייו. היה לי מאוד כיף בתכנית ומקווה שהתכנית תתן לעוד ילדים הזדמנות כזאת. הזדמנות שאף פעם לא הייתי מוותר עליה.

סבא: לראשונה בחיי סיפרתי לכרמל הנכד שלי, דברים ואירועים שקרו לי מיום הולדתי ועד היום. סיפורים שמעולם לא סיפרתי לאף אחד ממשפחתי. יחד עם כרמל נחשפנו אני המספר וכרמל המקשיב, לסיפור חיי שאילולא תכנית הקשר הרב דורי, סיפור חיי לא היה מסופר. מהיום כרמל נחשף לסיפור של סבא.

מילון

הצטיינות
השגת תוצאות מעולות

ציטוטים

”העיניים נשואות קדימה“

הקשר הרב דורי