מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיי במצרים והעלייה לישראל

אני וסבתא רחל
סבתא רחל בגיל 18 לאחר התספורת הראשונה
תחנות חשובות בחיי

שמי מי רחל(רשל) חוטר ישי. נולדתי בשנת 1940, בעיר קהיר במצריים, להורים מהמעמד הבינוני.

אבי יוסף היה חייט עצמאי, הייתה לו חנות עם שני עובדים, לאמי נינה, עקרת בית בת למשפחה אמידה במצרים היו נכסים וקרקעות. אנחנו שישה ילדים, שלושה בנים ושלוש בנות.

החיים במצרים היו יחסית טובים. גרנו בבניין של יהודים, ערבים ונוצרים. הייתה אחוות שכנים, ושמרנו על כבוד הדדי עם כולם. למדנו בבית ספר יהודי ,עד שעה ארבע אחרי הצהריים. לאחר הלימודים היינו הולכים למועדון הקן של "השומר הצעיר", להכין שם שיעורי בית, ולשחק עם החברים, כך שלא נפגשנו הרבה עם ילדי שכנינו הערבים. בבית הספר למדנו צרפתית, אנגלית ועברית עד שנת 1948.

ב1948 כשפרצה בישראל מלחמת העצמאות, הערבים התנכלו לנו. הם היו שורפים את בתי היהודים, בוזזים חנויות, ובתי עסקים, ומכים אנשים ברחובות. יהודים רבים נכלאו בבתי הסוהר ללא כל סיבה.

ערב אחד אחיי חזרו מבילוי עם בנות זוגן. כמה ערבים עצרו את המונית, והוציאו אותם החוצה, אחי אליהו נדקר בבטנו בסכין, לאחי משה פגעו בראשו, ואת האח השלישי הם דרסו. בגלל שאבי היה ידוע ומקושר לאנשים בדרגים גבוהים, הוא דאג להביא אותם במהירות לבית חולים, כדי שיטפלו בהם ולאחר מכן, דאג להם לדרכונים, בגדים וסכומי כסף כדי להוציא אותם במהירות ממצרים דרך צרפת לישראל.

בשנת 1952, כשהמצב נהיה בלתי נסבל, ומסוכן עבורנו, גם שאר המשפחה עלתה לישראל. הגענו לחיפה באוניה שנקראה "גלילה" בה הפלגנו במשך שבוע.

בחיפה נשארנו כחודש עד שהעבירו אותנו ל"מעברה בקרית נחום". הגענו לארץ בעיצומה של "תקופת הצנע", התנאים לא היו קלים, גרנו בצריף, בחורף הגג דלף מהגשמים, ובקיץ החום היה נורא. המים היו מחוץ לצריף, ולא היה חשמל, השירותים היו בחוץ. ישנו על מזרנים על הרצפה, האור היחידי היה מעששית של נפט. את המזון קיבלנו בהקצבה, על ידי כרטיסי מזון, ובלילה שמענו את יללות השועלים, וקרקורי הצפרדעים. למרות זאת, הייתה אחוות שכנים נהדרת, המשפחות השכנות עזרו אחת לשנייה, הילדים היו מביאים מבית הספר שתילי ירקות, ושתלנו אותם בחצ, מסביב לצריף, וכך החלפנו בין השכנים ירקות שצמחו ליד הצריף. לאחר מספר שנים עברנו לקריית פרוסטיג כשנבנו בה שיכונים חדשים..

אני אוהבת לבשל ואף הוצאתי ספר בישול עבור ילדיי. אני אוהבת ספורט, אומנות, סריגה, בישול, ומוסיקה.  אני אוהבת לשמוע הרצאות בנושא דת, תזונה, בריאות ועזרה לזולת. למדתי רפלקסולוגיה, שיאצו, פרחי בך , שמנים אתרים. הדברים שמעניינים אותי הם אסטרולוגיה, נומרולוגיה וגרפולוגיה.

בעבר עבדתי כמטפלת בגנים, במעון ילדים, במפעל לאלקטרוניקה ב"אלסינט" . עבדתי גם במרכז קליטה לעולים חדשים. תחילה כחונכת, אחר כך כאם בית ומזכירה, גם בקריית אתא ובמקומות אחרים. אני אוהבת לארח את ילדי ונכדי בשבתות ובחגים .ומכינה להם את מיטב המטעמים..

התחתנתי בגיל עשרים ואחת, עם בחור מקסים בשם יעקב ניצול שואה מפולין שאיבד את כל משפחתו בגיל הרך, ועלה ארצה בעליית הנוער. לאחר חמישים ושש שנות נישואין מאושרות, עם הילדים והנכדים המקסימים, שמביאים לנו שמחה ואושר, בעלי חלה במחלה קשה ונפטר.

סבא יעקב ז"ל עם הנכדה אגם ב-2008

תמונה 1

סבתא רחל והנכדה אגם ב-2008

תמונה 2

הזווית האישית

סבתא רחל: נהנתי מאוד לעשות את העבודה. זה חשוב שגם הדור הבא, ידע מה עבר על הסבים והסבתות שלהם, איך הם חיו, איפה הם נולדו. הלוואי שהייתי יודעת מה העבר של סבא וסבתא שלי, וגם של המשפחה שלי. זוהי מסורת חשובה שצריך שתהיה גם לשנים הבאות.

אגם: היה לי מאוד כיף ללמוד על העבר של סבתי, גיליתי ולמדתי המון על המשפחה, למדתי כמה מילים חדשות. ממש נהנתי לשמוע את הסיפור המעניין. הרגשתי שהעבודה חיזקה את הקשר שלי עם סבתא מאוד.

תומר: היה לי מאוד מעניין לשמוע על העבר של רחל.

מילון

השומר הצעיר
השומר הצעיר היא תנועת הנוער הציונית הראשונה בעם היהודי. התנועה הוקמה בשנת 1913 על ידי קבוצת נערים ונערות יהודים שביקשו למצוא דרך חדשה לחבריהם ולשאר בני עמם בגלות.

מעברה
או "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50.

ציטוטים

”כשפרצה בישראל מלחמת העצמאות הערבים התנכלו לנו, הם היו שורפים את בתי היהודים, בוזזים חנויות ובתי עסקים ומכים אנשים ברחובות“

הקשר הרב דורי