מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיי בבית הספר היסודי

סבא ואחותו התאומה בשלג
פעילות כללית בתכנית
עלייה לארץ ישראל

שמי ולדימיר, נולדתי בשנת 1952 וגרתי 30 ק"מ ממוסקבה בעיר טומילינו שברוסיה. גרתי עם אימא ואבא ואחות תאומה. כשעליתי לכיתה א', אני ואחותי התאומה היינו הולכים כל יום 3 ק"מ לבית הספר. בית הספר היה בנוי מעץ ובחורף היה מחומם על ידי אח עצים בכל כיתה.

בחורף היה הכי קשה להגיע לבית הספר כי כל הדרך הייתה מכוסה בשלג .הטמפרטורה הייתה יורדת עד למינוס 25 מעלות. בבית הספר היו רק שתי כיתות אל"ף. אחר כך העבירו אותנו לבית ספר המיועד לכיתות ב' עד ד'. לשם כתיבה השתמשנו בכסת דיו ועט נובע.

בשנת 1980 הכרתי את אשתי -אינה ושנה אחר כך נולדה לנו ילדה – אלה. בשנת 1990 רצינו להגר לארה"ב, אבל שעריה נסגרו בפני עולים מרוסיה,לכן החלטנו לעלות ישראל.

עלינו לארץ משפחתי, אחותי התאומה עם משפחתה והוריי. כשהגענו לארץ, לא היה לנו קל ,לקח לנו זמן מסויים להסתגל. בהתחלה לא הבנו את השפה. כדי ללמוד עברית התחלנו ללכת לאולפן, שזה כמובן עזר לנו, אבל הדרך המהירה ביותר ללמוד את השפה היה על ידי דיבור עם אנשים וכך היה.

אחרי 30 שנה בארץ אני מדבר שוטף את השפה ומרגיש שמדינת ישראל זה הבית שלי.

הזוית האישית

מישל: חווייתי בתכנית הייתה מהנה מאוד וגיליתי מידע וסיפורים חדשים עליו שלא ידעתי לפני כן.

ולדימיר: התכנית הייתה ממש נהדרת, שיתוף הפעולה שהייה בינינו היה מאוד מקרב.

מילון

כסת דיו, עט נובע
כסת דיו: הוא בקבוקון קטן עם דיו לעט נובע. עט נובע: הוא עט עם ציפורן.

ציטוטים

”אני מרגיש שמדינת ישראל היא הבית שלי“

הקשר הרב דורי