מאגר סיפורי מורשת

שמי שטערנא שרה דייטש, ואני סבתא של חני פרדקין.

נולדתי  בשנת תשט"ז, 1956, להוריי שלום מענדל ובתיה קלמנסון. שמי שטערנא שרה הוא על שם הרבנית שטערנא שרה אשת האדמו"ר הרש"ב ואמו של האדמו"ר הריי"צ. יש לי שש אחיות ושני אחים, אני החמישית במשפחתי, ארבעת אחיותיי הגדולות ממני נקראו בשמותיהן של הסבתות שלי שנפטרו בשואה.

אני נולדתי במומורוסי שבצרפת, מומורסי היה מקום, שבו גרו יחד כל המשפחות החב"דיות שיצאו מרוסיה לאחר מלחמת העולם השנייה והגיעו לצרפת.

לאחר מספר שנים, כשהייתי בגיל חמש עברנו יחד עם משפחות חבדיות נוספות לעיר  אוברוויליע הסמוכה לפריז. כשהגענו לא היה שם אף מוסד דתי, לא היה בית ספר, לא היה גן ולא בית כנסת. בעקבות הוראת הרבי אבי ז"ל קנה מיד שטח קטן, ששימש בעבר אורווה של סוסים. הוא שיפץ את המקום, והקים את "קהילת שניאור" על שם האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן. הם החלו לערוך פעילות עם יהודי אוברוויליע, במסגרתה הקימו גן ילדים, בית ספר שנקרא בשם "שניאור" ומוסדות נוספים. כמו כן הקימו קעמפ בשם "גן ישראל" בהוראה מפורשת של הרבי. אבי היה שליח הרבי ורב קהילת "שניאור" בעיר אוברוויליע בצרפת.

מגיל חמש וחצי נסעתי ללמוד בבית ספר "בית רבקה" בעיר יער שבצרפת, שהיה במרחק של  שעתיים נסיעה, כי עדיין לא הוקמו מוסדות החינוך היהודי ומכיוון, שלא הייתה אפשרות להסיע אותי לבית הספר יום יום הלוך ושוב! היה עלי להישאר בפנימייה. וכך מגיל חמש וחצי יצאתי מהבית, ובכל ימות החול נשארתי בפנימייה.

אחת לשבועיים לקראת שבת הייתי חוזרת הביתה. לאווירה החמה והאוהבת. מאוד מאוד התגעגעתי למשפחה והוריי היקרים. בשבת אכלנו קוגל, וכמה פעמים בשנה אכלנו קרעפלאך. אהבתי לשחק בכדור אהבתי מאד מוסיקה אהבתי לשיר בחליל ולרקוד.

רק לאחר שסיימתי את לימודיי בסמינר חזרתי לאוברוויליע, הייתי מורה בבית הספר שאבי הקים, במוסדות "שניאור", במשך 10 שנים ואחר כך מוניתי למנהלת בית הספר.

כאשר אחותי הרביעית השתדכה והחתונה הייתה אמורה להתקיים לאחר מספר חודשים בארצות הברית. כתבתי מכתב לרבי. ציינתי שאני מתכוננת לנסוע ומבקשת את ברכתו. אבל, תשובתו של הרבי הייתה שלא אסע ואשאר בצרפת. התאכזבתי קצת, אבל ידעתי שהרבי רוצה רק בטובתי.

ואומנם, נשארתי בצרפת ולא נסעתי. בהשגחה פרטית, תינוקת שהייתה צריכה לטוס לחתונה לאמריקה, נודע ברגע האחרון לפני הטיסה שאין לה דרכון, והיא לא תוכל לטוס עם המשפחה, ואני נשארתי לשמור עליה בצרפת. כשאבי חזר מהחתונה, הוא  הודיע לי שאני אטוס בעוד חודשיים בחופשת הקיץ, ואכן, טסתי לאמריקה בחופשת הקיץ. נשארתי שם שלושה חודשיים, שם הכרתי את בעלי, החסיד הרב מנחם מענדל דייטש הי"ד, שהיה דור שביעי לאדמו"ר הזקן.  בחודש אדר כבר התחתנו… הרבי הורה לנו לגור בצרפת. הגענו לאוברוויליע, שם בעלי עמד בראש מוסדות החינוך "אור שניאור". במשך עשרים וחמש שנה הוא ניהל, פיתח והרחיב את בית הספר ואת מוסדות שניאור.

בשנת תשנ"א 2001 עלינו לארץ.

הזוית האישית

חני: תודה סבתא על הסיפור המרתק. מאחלת לך בריאות, שמחה ונחת.