מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי סימה, על שם סבתא רבתא מצד אמי. שם החיבה שלי הוא סימי.

נולדתי למשפחת סאסי באשקלון, בתאריך 8/12/1953 בלידה רגילה בבית. השכנה נכנסה לעזור לאמי ללדת.. רק בהיותי בת עשר נבנה בעיר בית הרפואה "ברזילי". אני הרביעית במשפחה של עשרה ילדים ב"ה, שבעה בנים ושלוש בנות. אחי השני נפטר לצערנו בהיותו בן שנתיים.

היינו משפחה מגובשת מאוד. הבית שלנו היה מאוד קטן, הצטופפנו כמו סרדינים… אך הייתה משפחתיות וחמימות, היה לנו כיף.

בשכונתנו, שכונת שיכונים באשקלון, כולם היו מכירים את כולם, כעין משפחה אחת גדולה. אבי היה הראשון בשכונה שקנה טלוויזיה, שחור לבן, וכל השכנים היו מגיעים אלינו לצפות… זו הייתה אטרקציה ממש…

לחיות מחדש…

בילדותי היה לי שיער ארוך מאוד ששאב מגופי ויטמינים, כך שהייתי חלשה מאוד. יום אחד כשהתארגנתי לבית הספר, איבדתי לפתע את הכרתי ואושפזתי בבית הרפואה בתל השומר. שלושה ימים לא הייתי בהכרה וכבר קבעו את מותי… אבי לא קיבל זאת. הוא האמין והתפלל וב"ה בנס ממש פקחתי את עיניי לאחר שלושה ימים. דודתי נדרה שאם ארפא היא תיקח אותי להודות לה' על הנס בבית הכנסת.

ואכן, כשהשתחררתי, אמרה לי דודתי שאני לא חוזרת הביתה מבלי להיכנס תחילה להודות על הנס המופלא. השעה כבר הייתה מאוחרת, הגענו לבית הכנסת של הטריפולטאים בלוד והוא היה נעול. הדודה לא ויתרה, התפללה חזק לאלוקים, והנה, הדלת נפתחה! היא רקדה ושרה משמחה, נכנסנו, והתפללנו על שני הניסים שראינו במוחש! כוחה של אמונה!

ילדותי המאושרת באשקלון

בילדותי אהבתי לאסוף סבונים ומפיות ניר. אבי גם היה מלמד אותי לבשל את המאכלים של העדה הטריפולטאית. אהבתי לשחק גומי, כדורסל, כדורגל, חבל, חישוקים, שלוש מקלות… הייתי אלופה ממש בכל משחק. בתור ילדים היינו מאושרים! חיינו את הרגע ולא דאגנו מה יהיה מחר או מה יחסר לנו…

כשהייתי בגיל ארבע עשרה פרצה מלחמת ששת הימים. אני זוכרת איך היינו רצים לשכנה ומתחבאים בשוחה עם שקי חול… (אז לא היו מקלטים בשכונות).

אבי תמיד היה חזק ומלא ביטחון בקב"ה שלא יארע דבר. הוא היה שמח וצעיר ברוחו.. לצערי הוא נפטר מדום לב בהיותו בגיל 64.  טיפלתי באמי  כשהיא חלתה, הייתי משמחת אותה ושרה לה וב"ה הצלחתי להנעים לה את שנותיה האחרונות. היא נפטרה בגיל 84, יהי זכרם ברוך.

למדתי עד כיתה ז' בבתי הספר רמב"ם וגורדון. זאת למרות שלא היו לנו אמצעים ללמוד – ספרים, מכשירי כתיבה…. אחר כך יצאתי לעבוד לפרנסת המשפחה. היום אני מצטערת על כך, הייתי ממשיכה ללמוד ולרכוש השכלה… אך לפחות שמחה בכך שאני שולטת בקריאה, בכתיבה ובידע שיכול לסייע לנכדים.

הקמת הקן המשפחתי

את בעלי הכרתי דרך חברה טובה שלי. עבדנו יחד, ויום אחד הזמינה אותי לביתה. כשאחיה נכנס, ידעתי שהוא המיועד לי.. מעניין שגם הוא ביקש אותי, וכך התחתנו בהיותי בגיל 20. התחתנו במקלט השכונתי, בישלו עבורנו את האוכל והיה שמח, לא היה חסר דבר – צילומים, ריקודים… ילדתי ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות. יש לי ב"ה 15 נכדים.

כמעט כל חיי עבדתי עד שעברתי ניתוח ברגל לפני חמש שנים. כשבניי גדלו הם פתחו חנות שווארמה ואני הייתי באה לעזור.

כוחה של אמונה בה'

בגיל 54, כששלושת ילדיי כבר היו נשואים, הייתה לי שחיקת סחוס בברך שבגללה נאלצתי לעבור ניתוח, אך לצערי, הניתוח לא כל כך הצליח, ולאחר ניתוח נוסף הייתי משותקת בידיי וברגליי. נדדתי מבית לבית על מנת שיהיה לי יותר קל להתנייד, עד שהשכירו לי בית קרקע שבו אני מתגוררת עד היום.. לא השלמתי עם מצבי, ניסיתי להתמודד, לטפל ולהשתקם, וב"ה אני מצליחה לתפקד בשתי ידיי אך זקוקה לכיסא גלגלים.

סבתא סימה ונכדתה רננה

כאישה מאמינה ומלאת ביטחון בקב"ה, איני נופלת חלילה לזרועות הייאוש. אני דואגת תמיד להעסיק את עצמי כדי לא לחזור לתקופה הקודמת. אינני נופלת נטל על הילדים או הסביבה, ואני לא עסוקה בעבר… פניי תמיד אל העתיד, בביטחון ובתקווה שהכול יהיה בסדר. אינני משווה עצמי לאחרים, משתדלת ללמוד מהחיים עצמם ולעשות מה שביכולתי כדי להיות מאושרת. אני לוקחת אחריות בכל דבר ופועלת בעצמי, וב"ה מצליחה גם לעזור לילדיי ולנכדיי, לבשל ולארח ביד רחבה.

החגים האהובים עלי הם ראש השנה, סוכות ופסח. את ליל הסדר כולנו, המשפחה המורחבת, חוגגת יחד, ובני שיחי', אביה של רננה, מנהל את הסדר בטוב טעם. אני מבשלת את הכל בעזרתה של כלתי, אימה של רננה.

אצלי במקום הראשון עומדת המשפחה, הדאגה לילדיי ולנכדיי שמבקרים תכופות. אני מאחלת לי ולהם עוד שנים ארוכות של בריאות, נחת ושמחות תמיד בעז"ה.

סבתא סימה ונכדתה רננה

הזוית האישית

רננה: נהניתי מאוד מהמפגשים עם סבתא, במפגשים חשובים אלו שמעתי לראשונה את הפרטים המלאים על קורות חייה! הערכתי מאוד את המאמץ שסבתא עשתה עבורי!

סבתא סימה: התכנית, הינה חשובה מאוד גם עבורי וגם עבור הנכדים. כך נכדיי יודעים שאני לא רק "סבתא", אלא כזו שיש לה סיפור חיים שלם מאחוריה ויש הרבה מה למוד ממנו.