מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במשפחה של עולים חדשים לשעבר.

ידעתי שהורי לא נולדו בארץ, והפעם הייתה לי הזדמנות מעולה לחקור, ולשאול שאלות על אירוע העלייה שהם חוו לפני כ 31 שנה. בחרתי לתעד את סיפור העלייה של משפחתי מצד אימי.לאימי יש אחות גדולה והם עלו לארץ ביחד עם הוריהם.

היום סבי לב בן 77 סיפר לי את סיפור העלייה של המשפחה .

הם עלו מברית המועצות לארץ ב 17.07.1990 העלייה הייתה אחד האירועים המשמעותיים בחיי המשפחה.

סבא מספר שהרעיון לעלות לארץ, עלה ורדף אותם במהלך הרבה שנים, אבל לפני העלייה של שנות ה- 90 ,המהלך היה מאוד לא בטוח, וסבי וסבתי היו משפחה עם ילדות קטנות, ולא היה להם מספיק אומץ להעז לעלות.

בשנות ה -90 ברית המועצות "שחררה את הגבולות " ובעצם אישרה ליהודים לעזוב את המדינה. סבי וסבתי  התחילו לבדוק איך הם יכולים לעלות לארץ.

באותו זמן הם חיו בעיר סרטוב שנמצאת ברוסיה. סבי במקצועו מהנדס בניין ועבד בחברה שניהלה כל מני פרויקטים בעיר. באותה תקופה, עקב תפקידו, הוא היה חייב להשתייך לארגון הקומוניסטי סובייטי. סבא מספר שההחלטה לעלות לארץ הייתה עבורם גורלית. הם לקחו סיכון, בכך שלא הייתה להם דרך חזרה, לחיים שהם חיו והכירו קודם . למרות הקשיים ואי וודאות החליטו להתחיל בתהליכים. כדי לעזוב את המדינה הם היו צריכים אישור סופי לעלייה, וכרטיסי טיסה לישראל.

במוסקבה עיר הבירה של רוסיה, היה ממוקם מרכז "עליה", שבו היו עוזרים לכל היהודים לקבל אישורים לעליה. סבא נסע למוסקבה כמה פעמים, כדי להגיש את כל המסמכים שהם אספו. הם אספו הרבה מסמכים כדי להוכיח שהם יהודים. כדי להגיש בקשה לעליה, סבי ביקש לעזוב את הארגון הקומוניסטי ובגלל זה ישר פוטר מעבודתו. במקביל להגשת המסמכים והמתנה במוסקבה סבי וסבתי התחילו בארגון הדברים. הם מכרו את הבית כדי שיהיה להם כסף לממן את העלייה. הייתה להם אפשרות לשלוח עם אוניה,  דברים לתקופה הראשונה בישראל כשהם ארוזים בקונטיינר(מכולה). מהכסף שהם קיבלו ממכירת הבית, הם קנו בגדים, מצעים, מגבות, כלי אוכל ועוד. הם עטפו את הכל בניילון וארזו כך, שהדברים יחזיקו מעמד במשלוח ארוך בים במשך ההתארגנות הם שמרו את ה"עלייה" בסוד, בגלל שפחדו מפריצה וגניבה.

אמי מספרת שהיה לה אסור לספר לחברות, וגם בביה"ס, שהם עוזבים את המדינה. רק שבוע לפני עזיבתם, היא סיפרה לחברות הטובות שלה, שהיא עוזבת לישראל. תאריך העלייה התקרב והם קיבלו את כל האישורים הנדרשים לעזוב.

הם קנו קונטיינר וארזו בפנים את כל מה שנותר בבית, ספה חדשה ,מיטה של סבא וסבתא, אלבומי תמונות, בגדים מצעים וכלי אוכל. המכולה נשלחה בים לישראל, ובה כל הזיכרונות מהחיים שהיו להם עד היום.

המסע התחיל חמישה ימים לפני הטיסה לישראל. הם נפרדו מכל בני המשפחה שנשארו בעיר מגוריהם. לאחר מכן הם עלו על מיניבוס עם ארבע מזוודות ותיקים, שבהם קצת בגדים, דברים אישיים של כל אחד מבני המשפחה, וקצת כסף. הנסיעה הראשונה נמשכה יממה ברכבת בין עירונית למוסקבה. במוסקבה לקח להם עוד כמה ימים, להשלים אישורים הסופיים, כדי לעלות לטיסה לבודפשט (בהונגריה), ומשם היו אמורים לעלות לטיסה לתל אביב.

סוף סוף הגיע יום הטיסה המרגש. הם הגיעו לשדה התעופה במוסקבה. הממשל הרוסי דרש להשאיר את כל הכסף מזומן שנשאר להם לפני טיסה.

סבא מספר שהם מאוד חששו שמשהו יכול להשתבש במעבר גבולות בשדה התעופה, כידרשו מהם לפתוח את כל המזוודות ובדקו בקפדנות כל פריט שהם לקחו איתם.

לבסוף הם עלו לטיסה לבודפשט.

כשירדו מהמטוס בבודפשט, דבר ראשון שהם ראו, היה חיילים ישראלים. אלו היו חיילים ששמרו על הקבוצה העולה ארצה. החיילים ליוו את כולם, לבית מלון קרוב לשדה התעופה, והסבירו מה מותר ומה אסור לעשות בבודפשט, עד שיעלו לטיסה הצפויה לתל-אביב. בהתחלה היה מוזר בלווי החיילים, אבל מאוחר יותר הם הרגישו ביטחון ושדואגים להם ומחכים בארץ ישראל.

המטוס שלקח אותם מעבר לים התיכון היה ענק. אמי הייתה בת שתיים עשרה והיא זוכרת את זה כפלא, זו הייתה הטיסה הראשונה שלה. זה היה מטוס מסוג "בואינג" ענק של אל-על , היו בפנים ארבע שורות של מושבים. משפחתי התמקמה בשורה אמצעית. היו במטוס דיילות ישראליות נחמדות, שהביאו להם אוכל ושתייה. הם היו מאוד עייפים מצד אחד ממסע המרגש של עזיבה ופרידה, מהמקום שבו נולדו וחייו. מצד שני מהאי וודאות, החששות וההתרגשות מהחיים החדשים, שחיכו להם בארץ ישראל.

בין הרגעים החזקים שסבא ואימי זוכרים, היה הנחיתה של המטוס בשדה התעופה בן גוריון. ברגע שהגלגלים נגעו בארץ הקדושה, כל האנשים במטוס מחאו כפיים מאוד חזק. סבא מספר שזה היה אחד הרגעים המרגשים בחייו.

הזווית האישית

אור –  מאוד נהנתי להקשיב לסבי ולשמוע את הסיפור, הוא היה מרגש ומותח לפי דעתי, קשה לי לדמיין את התהליך הארוך והמפחיד הזה. אני מאחל לסבא הרבה בריאות, שימשיך להיות חזק, לבקר אותנו. ושימשיך לשחק איתי שחמט. הייתי שמח לשמוע עוד סיפורים דומים מסבא על העבר של משפחתי.

החוויה של סבי מהתיעוד: סבי נהנה מהעובדה שאני מתעניין בעבר של משפחתי. היה לו כיף להיזכר יחד איתי, בסיפור העלייה שלו, וגם לספר על עצמו. בנוסף סבי אחל לי לגדול לאדם טוב ושמח ובריא.