מאגר סיפורי מורשת

סבא מצד אבי נפטר לפני 17 שנים עליו אני יודעת מסיפורים ששמעתי ממשפחתי.

החיים במרוקו

סבי נולד במרוקו בעיר מקנס, הוא הבן הבכור במשפחה, יש לו עוד 10 אחים. הקהילה היהודית במקנס הייתה גדולה, מסורתית, מאוחדת ומאורגנת. הם היו חוגגים תמיד ביחד שמחות (אירוסין, חתונות, בר מצווה ובריתות) חיי הקהילה היו טובים לכולם.

המגורים – היהודים גרו בשכונה סגורה עם חומות ושערים שקראו לה: מאלח'.

בכל עיר במרוקו הייתה שכונת מאלח'. סבי גר במאלח' במקנס, בשכונה הזאת היו בתי כנסת, מקוואות, שוק, מאפיות, בתי ספר וכל מה שנדרש לקהילה. הכל היה שייך ליהודים אך את העבודות הקשות והפיזיות עבדו הערבים (אופים במאפיות ומוכרים בשוק), כל שאר המוסדות היו שייכים ליהודים בלבד והיו גם מוסדות דתיים.

היחסים בין היהודים לערבים היו מכובדים וטובים, היו משפחות של ערבים שעבדו אצל היהודים וזאת הייתה פרנסתם. הערבים העריכו מאוד את היהודים והיהודים אותם.

המצב הכלכלי – אמו של סבי הייתה עקרת בית, היא טיפלה בילדים וגם בסבתא של אבא (אמא של אבא שלו). בקהילה היה נהוג שהמשפחה מטפלת במבוגרים ולא היו בתי אבות.

כלפי האישה היה יחס של כבוד, החיים היו חיים דתיים, בדת היהודית האישה היא עטרת הבית ולפיה מתנהל הבית. לאמא של סבי הייתה עוזרת (כובסת ומנקה) שסייעה לה לטפל בילדים.

הלבוש – פעמיים בשנה הייתה מגיעה תופרת צרפתייה והיא הייתה תופרת לאמא ולאחיות של סבי שמלות כמיטב האופנה הצרפתית. הקהילה הייתה דתית, הנשים לבשו שמלות וחצאיות ולא מכנסיים. גם הגברים התלבשו בסגנון אירופאי – חליפות ועניבות ובשבת גם כובעים. הכובע שהגברים חבשו היה ברט, הכובע שימש גם ככיסוי ראש (כיפה).

אבא של סבי היה עובד עצמאי, היה לו חברה לחלקי חילוף למכוניות, מוסך גדול, חווה חקלאית ובנוסף הוא עסק בצילום. אביו של סבי היה מאוד עשיר ולכן למשפחה שלנו היה יותר קל מאשר לאחרים. אביו של סבי תרם לקהילה וגם תרם בסתר לנזקקים.

בית הוריו של סבי במרוקו היה בית גדול, בסגנון חאן (סגנון ערבי).

חינוך – גני הילדים היו של חב"דנקים.

בכיתה א' הבנים והבנות התפצלו, הבנים הלכו לתלמוד תורה והבנות הלכו לבית ספר. החלוקה של בתי הספר של פעם הייתה אחרת מזו של היום – בית הספר היסודי כלל כיתות א'-ח' ובית הספר העל יסודי כלל כיתות ט'-י"ב.

סבי עזב את מרוקו בגיל 17 ונסע ללמוד אגרונומיה בבית ספר חקלאי בצרפת. בגיל 20,

העלייה לארץ – בשנת 1956, עלה מצרפת לישראל באונייה, המסע נמשך כשבוע. סבי עלה מטעם עליית הנוער שהתיישבו בקיבוצים. סבי התיישב בקיבוץ רוחמה שם עבד בחקלאות ולאחר מכן התגייס לצבא בחיל השריון. אמו ו-6 האחים שלו עלו לאחר מכן, הם התיישבו בקריית שמונה ואז סבי התאחד עם שאר משפחתו. אביו של סבי לא עלה אתם לארץ מכיוון שהיו לו הרבה עסקים והוא לא יכל לעזוב הכל. בהתייעצות עם רב הקהילה הוחלט לתת להוריו גט. אמו עלתה עם אחיו, אביו נשאר במרוקו, התחתן בשנית והקים משפחה במרוקו. בשנת 1969 אביו עלה לארץ ישראל עם אשתו ושלושת ילדיו, בישראל נולדו לו עוד 2 ילדים והם התיישבו בקריית אתא.

סבי הכיר את סבתי, הם התחתנו וגרו בקריית חיים. סבי, שהיה אגרונום, חיפש מקום חקלאי לגור בו ואז הם הגיעו למושב נטועה שבצפון. סבי עבד בחקלאות, במטעים ובלולים.

בגיל 60 נפטר ממחלת הסרטן.

הזוית האישית

מתכנית הקשר הרב דורי למדתי הרבה דברים חדשים על חייו של סבי למרות שלא יצא לי להכיר אותו.