מאגר סיפורי מורשת

שמי ולדימיר גולדפרב, סבא של שי, משפחתי ברחה מהנאצים מפולין לרוסיה לפני מלחמת העולם השנייה. אני נולדתי אחרי המלחמה בשנת 1946. כשהייתי ילד חלמתי להיות סנדלר ואז קנו לי פטיש והרבה מסמרים. הכנסתי את המסמרים עם פטיש לתוך הדלעת שמצאתי בשדה ומאוד נהניתי. לאחר זמן מה זה נמאס לי והחלטתי להיות גנן, ביקשתי קצת כסף מההורים והלכתי לשוק לקנות שתילים של פטל. בבית נתנו לי כד גדול עם אדמה ואני שתלתי את הפטל בעצמי. לאחר יומיים הופיעו עלים ראשונים ואני שמחתי שאוכל לאכול פטל בקרוב מאוד. בוקר אחד חשבתי שאם אני אעשה כל בוקר פיפי לתוך הכד, הפטל יגדל מהר יותר. אבל פתאום אני והמשפחה שמנו לב שהשתילים הפכו להיות צהובים ולהתייבש, ככה הבנתי שאני כנראה לא גנן טוב.

בגיל 14 קראתי ספר מעניין על טייסים, זה כל כך הלהיב אותי שהתחלתי לקרוא יותר וללמוד טוב יותר והבנתי שהחלום שלי זה להיות טייס. לאחר בית ספר ניסיתי להתקבל ללימודים בבית הספר לטיס, ומאוד שמחתי כי התקבלתי! מאוד נהניתי מהלימודים שם. לאחר מכן התחלתי לטוס במסגרת העבודה כטייס. ביקרתי בהרבה מדינות וראיתי נופים יפים ומרשימים מלמעלה, לא פחדתי לטוס גם במזג אויר סוער, וידעתי איך להנחית מטוס בצורה ידנית. גם בחלומות שלי אני הרגשתי שאני טס. אני שמח שנפלה בחלקי ההזדמנות להגשים את חלומי ולטוס במשך 23 שנים!

כשעליתי לארץ לא ידעתי לדבר עברית ולכן בחרתי לעבוד בבנייה, זאת עבודה קשה מאוד אבל תמיד הייתי חזק. הנסיון הזה תרם לי לידע רב בבניית בתים, רהיטים וכל דבר שצריך לבנות. גם היום אני יודע לתקן הכל ולבנות את מה שצריך. גם בבית של שי בניתי מחסן גדול מבטון והנכדים שלי שי ועידן עזרו לי.

הזוית האישית

סבא ולדימיר ושי: שמחנו לקחת חלק בתוכנית המקסימה. שמחנו להפיץ את הסיפור שלי ושמחנו מאוד להיפגש בימי שישי בבית הספר להקשיב אחד לשני ולשתף זה את זה בחוויות שלנו.