מאגר סיפורי מורשת

ילדותו של סבא ולדימיר

סבא שלי נולד בעיר בירוביג'אן ברוסיה, בשנת 1950.

סבי גדל בפנימיה. מכיוון שהוריו עבדו שעות רבות. הוא סיפר לי שפנימיה, זה גן שהילדים נמצאים בו כל השבוע כולל לינה וחוזרים הביתה רק בימי שישי ושבת.

סבא שלי אהב ללמוד בבית הספר. המקצועות אהובים עליו היו חשבון וגאוגרפיה. אחרי שעות הלימוד, סבא קרא ספרים על המיתולוגיה היוונית.

בחופשות החורף, סבא וחבריו, אליק וקולה, שיחקו בשלג והחליקו על הקרח ובקיץ הלכו לדוג דגים ולאסוף פטריות ביער.

סבא מספר על החינוך שהוא קיבל בבית. ההורים והסבים שלו, תמיד לימדו אותו לתת כבוד למבוגרים, לשמור על קשר עם אנשים קרובים.

סבא קרא הרבה ספרים, היה תלמיד טוב בבית הספר וקיבל ציונים גבוהים. בזמנו הפנוי סבא אהב לצפות בהצגות של תיאטרון ולבצע פעילות גופנית.

חג  הנובי גוד במשפחתי

סבא אהב מאוד את החג. הוא סיפר לי על  חג שנקרא נובי גוד. בחג זה  היה נהוג לקנות עץ אשוח ולהביא אותו הביתה שבוע לפני החג. כל המשפחה קישטה את העץ, ילדים  קשרו סוכריות על העץ, גזרו ותפרו צעצועים. הייתה  אווירה שמחה ומאושרת.

גם בכיכרות העיר ובמתנסים הייתה חגיגה גדולה. כל המשפחה השתתפה בה. ילדים  התחפשו, שרו ורקדו סביב עץ האשוח. סבא זוכר את עצמו בתלבושת של ארנב  ונזכר בדמויות של סבא קור (דד מרוז) ובת שלג (סניגורצ'קה).  הכי כייף היה  להיפגש עם כל המשפחה ליד שולחן ערוך ולספור בקול רם את הספירה לאחור ואחר כך לצעוק: "שנה טובה ומוצלחת".  סבא  גם אהב  לצאת החוצה לשחק במלחמת כדורי שלג.

בבוקר של ה-1 בינואר, אחרי חגיגת הלילה, ילדים היו מקבלים מתנות ועם המתנות גם מנדרינות.

אהבה ממבט ראשון

המשפחה של סבא, גרה בעיר טשקנט הבירה של אוזבקיסטן. בשנת 1987, כשסבא היה בן 28 הוא נסע לבקר את דודה שלו בעיר בלץ מולדובה.

במסיבה, בביתה של הדודה, הוא פגש בחורה יפה והתאהב בה ממבט ראשון.  התברר  שגם היא הייתה אורחת, מאוקראינה מהעיר נדוורניה. כעבור שבעה ימים הם החליטו  להתחתן. הייתה לכם חתונה צנועה. המוזמנים היו רק חברים קרובים ומשפחה. כעבור שנה נולד אבא שלי  ולאחר שלוש שנים נולד הדוד שלי, בוריס.

המסע  הארוך לארץ ישראל

סבא שלי,  חלם זמן רב לעלות לארץ ישראל, אבל בתקופה ההיא זה היה קשה מאוד.  השלטון הסובייטי התנגד לעליית יהודים לארץ ישראל. סבא עבד במפעל שהיה שייך לצבא ולשלטון. והשלטון חשש שהוא יודע סודות ביטחוניים ושימסור את הסודות ליהודים, לכן היה לו קושי נוסף לקבל אישור יציאה מהארץ.

למזלו, בשנת 1990, התחלפה הממשלה בברית המועצות והממשלה החדשה החליטה לאשר ליהודים לעלות לארץ ישראל.

באביב של 1990, המשפחה של סבא ומשפחות של חבריו (20 איש בערך ), טסו למוסקבה, עיר הבירה של רוסיה.  בתקופה ההיא לא היו טיסות ישירות מטשקנט לישראל, לכן עולים חדשים היו צריכים להגיע  למוסקבה.  נוסף לכך מדינות ערב התנגדו לעליית יהודים מרוסיה ואיימו לפגוע במטוסים. רק  חברה הונגרית "מאליו" לקחה על עצמה אחריות לקבל את היהודים  בהונגריה ולהטיסם לישראל.

כאשר  משפחתו של סבא הגיעה לשדה התעופה במוסקבה, התברר שגם טיסה זו בוטלה, בגלל חשש של טרור פלסטיני.

כל המשפחה לא ידעה מה לעשות כי לא היה להם כסף כדי להמשיך ולשהות במוסקבה עד לטיסה הבאה. עד היום, סבא לא יודע מי דאג להם, מי אירגן את בית המלון ונתן כסף שיספיק ל-10 ימים, עד שחברה אחרת לקחה על עצמה אחריות לארגן טיסות להונגריה. כאשר  המשפחה של סבא הגיעה להונגריה, כוחות הביטחון של ישראל פגשו את כל היהודים והעבירו אותם אל מחוץ לעיר, לאכסניה ללילה אחד. בבוקר הם הגיעו לשדה התעופה של בודפשט ושם התאספו  כל מי שהיה  באכסניה . לאחר 3 שעות מטוס "ג'מבו" נחת ואסף את כל המשפחה והחברים של סבא שלי. לאחר שלוש וחצי שעות הם הגיעו לארץ ישראל.  כולם שמחו, המסע הקשה הסתיים וכעת היו מוכנים להתחיל חיים חדשים בארץ ישראל.

סבא  תייר

כאשר סבא היה גר ברוסיה הוא רצה להכיר מקומות שונים בעולם אך לצערו זה היה קשה מאוד. השלטון הסובייטי חשש שאנשים יראו שבמקומות אחרים חיים אחרת וירצו לעזוב את רוסיה,  הם אסרו לצאת מהארץ ללא אישור ולקבל את האישור היה קשה יותר.

לאחר כמה שנים בארץ כשסבא קיבל אזרחות ישראלית, לא היו לו הגבלות לטוס לחוץ לארץ.  הוא אהב מאוד להכיר את המקומות השונים ואת המסורות השונות, לטעום מאכלים של עמים,לבקר במוזיאונים וגלריות של תמונות, לגלוש על השלג בהרים להיפגש עם חברים בבתי קפה ולהתפנק במלונות מפוארים.

הזוית האישית

עידן: סבא אהב מאוד לספר לי את סיפורי המורשת המשפחתית. אני נהניתי לשמוע את כל הסיפורים של סבא. אהבתי במיוחד להיפגש עמו בבית הספר בזמן הלימודים. אנחנו נהנו בתכנית.