מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי חיים מוחגר, נולדתי בתאריך: 14.8.1948, בעיר ארביל שנמצאת בעיראק. עליתי עם משפחתי לארץ בשנת 1951 וגרתי בתל אביב. למדתי ב"עלייה שנייה" ויותר מאוחר ברשת אורט. בצבא שרתי בחיל הנדסה קרבית. באזרחות עבדתי בהנהלה הראשית של בנק הפועלים.

החיים בעיראק

לפני שעליתי לארץ עם משפחתי, בני משפחתי חיו חיים טובים בעיראק. לפי הסיפורים שמשפחתי סיפרה לי כשהייתי קטן, למרות העבודה שבני משפחתי היו יהודים, זה לא השפיע על יחס ביניהם לבין שכניהם המוסלמיים, ואף ניתן לומר, שהיחסים ביניהם היו מצוינים. בחגים משפחתי נהגה לחגוג מדי פעם עם שכניהם המוסלמיים ואף נהגו לתת מתנות לשכניהם וגם להיפך. בנוסף, בני משפחתי למדו באותם בתי הספר עם שכניהם המוסלמיים. למרות העובדה שבני משפחתי אינם מוסלמיים, שכניהם המוסלמיים לא הפלו אותם ולא חייבו אותם להתאסלם.

העלייה במבצע עזרא ונחמיה

כשהייתי בן שלוש, הממשלה בעיראק נתנה ליהודים הזדמנות חד פעמית לעלות לישראל ובתמורה לעזוב הכול: רכוש, בתים, כסף ובגדים. בגלל אהבת הארץ ובגלל הפחד להישאר שם, משפחתי ואני עלינו לארץ במסגרת מבצע עליית עזרא ונחמיה בשנת 1951. למרות שהוריי ידעו את הסיכון הכרוך בכך, הם הבריחו מעט מהרכוש שהיה לנו, על מנת שלא נגווע ברעב.

ההסתגלות בישראל

בהתחלה משפחתי ואני חיינו במעברה ששכנה באור יהודה. התנאים במעברה היו קשים מאוד, במעברה חיינו באוהל שכאשר הייתה רוח חזקה האוהל עף, כאשר זה היה קורה היינו חשופים למזג האוויר ששרר באותו זמן – לרוחות, לגשמים ולקור.

לאחר תקופה מסוימת עברנו לצריף, שבו תנאי המגורים היו יותר טובים מהתנאים באוהל, דבר שבתור ילד שימח אותי מאוד, כשהינו במעברה במשך שלוש שנים. באותה תקופה המצב הכלכלי היה קשה, תקופה זאת נקראא אז תקופת הצנע. בתקופת הצנע היה חוסר במזון ובמוצרים בסיסיים בארץ, דבר שהוביל למצב שבו חילקו תלושים, על גבי התלושים היה כתוב את כמות האוכל שמגיע לך בהתחשב בכמות הנפשות בבית ובמצב הרפואי של בני הבית. גם אם היה לך כסף לקנות אוכל, החנויות לא היו מקבלות את הכסף.

כאשר משפחתי ואני יצאנו מהמעברה, קיבלנו דירה בתל אביב. בתל אביב למדתי בבית הספר "עלייה שנייה" ולאחר מכן למדתי ברשת אורט, ולבסוף הצלחתי להוציא תעודת בגרות, מה שאיפשר לי להתקבל לעבודה בבנק הפועלים במחלקת הלוגיסטיקה.

בתקופת השירות הצבאי בחיל הנדסה קרבית

הזוית האישית

חיים: שמחתי מאוד לשתף את התלמיים בסיפור המשפחתי וסיפור עלייתנו לארץ. זה מאוד חשוב בעיני לשתף את הצעירים בסיפורים, כדי לשמר את הסיפור ההסטורי והמשפחתי ולספר את הזווית האישית שלנו ואת החוויות שחווינו.