מאגר סיפורי מורשת

סיפור התיעוד שלי בתכנית הקשר הרב דורי עוסק בסיפור עלייתה של סבתי שרה.

עלייתה של סבתא לארץ

סבתי נולדה בשנת 1942 בכורדיסטן (חבל ארץ הררי במערב אסיה) בעיר בהאנה. בשנת 1950 היא החלה את מסע עלייתה יחד עם משפחתה לארץ ישראל. המסע שלה החל כאשר מכורדיסטן הם עברו לפרס (כיום איראן), משם עברו למחנה עלייה – שם עברו שעות רבות בהמתנה לעלייה למטוס.

בארץ ישראל

כאשר הגיעו לארץ ישראל, העבירו אותם לשער העלייה בחיפה, שהיה מוקד קליטה מרכזי עבור עולים חדשים בזמן העלייה ההמונית שלאחר קום המדינה. שם שהו באוהלים.

לאחר מכן הם עברו לכפר יונה, שם התגוררו בצריפים. הם היו מבשלים על פתיליות נפט ומרתיחים מים על פרימוס כדי לכבס ולהתקלח. סבתי ואמה השיגו עבודה במהירות בתחום החקלאות. הן היו יוצאות כל בוקר, השכם בבוקר, כשעגלה וסוס לקחו אותן לעבודה וגם החזירו. המצב הכלכלי היה קשה מאוד ובקושי היה מזון. רוב הזמן אכלו רק לחם וגבינה. הייתה חלוקה של תלושי אוכל לכל משפחה, בצמצום רב.

השנים חלפו, סבתי גדלה והם עברו לעיר נתניה, שם התפרנסה סבתא מעבודות משק בית אצל אנשים ממעמד כלכלי גבוה, בעלי מקצועות טובים. אחרי תקופה מסויימת הם עברו לירושלים וקיבלו דירה בדמי מפתח כעזרה. המצב הקשה נמשך ועדיין העוני היה קיים. כשהגיעו לירושלים אחותה של סבתי, רבקה התחתנה והקימה משפחה. כאשר אביה של סבתי נפטר, אימא שלה נותרה לבדה, עם כל המצב הקשה. חלפו השנים וסבתי התחתנה והקימה משפחה.

הזוית האישית

הנכדה רוני: החוויה שעברנו ביחד בעקבות העבודה היא מאוד משמעותית. הזכות שניתנה לי לשבת ולהקשיב לסיפור של סבתי הוא רגע מיוחד עבורי. למדתי ממנה תמיד להעריך יותר את מה שיש לנו.