מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיים בצל המלחמות

סבתא נירה והנכדה ליה
סבתא נירה מורה חיילת
כך הצלתי את אמא

נולדתי בירושלים בשנת  1939 לאבא איתמר ואמא שמחה בתקופת המנדט הבריטי. בארץ שלטו האנגלים. בכל פעם שהייתה בולטת העלייה היהודית לארץ ישראל וכן התפתחות הישוב היהודי בארץ, תבעו הערבים להגביל את העלייה וההתיישבות ומשתביעתם לא נענתה הם פתחו באירועים אלימים שכונו על ידי היהודים "מאורעות".

המצב היה קשה מאוד. כילדה, אני זוכרת שוטרים בריטים מסתובבים ברחובות, עושים חיפושים בבתים גם בלילות ומוציאים את הגברים למגרש הרוסים למשך כל הלילה לבדיקה .

יום אחד, הגיעו השוטרים הבריטים גם אלינו הביתה. הם ערכו חיפושים. אחי הקטן היה בלונדיני, וכשהם ראו אותו, אמרו: "זה ילד אנגלי" וכך אבי לא נלקח לבדיקה.

אני זוכרת את הכרזת המדינה ומלחמת השחרור בה שהינו במקלט.

הקרב על ירושלים היה הקרב המרכזי במלחמת השחרור. הצבאות הערביים, עלו על ירושלים והטילו עליה מצור. הם הצליחו לכבוש את העיר העתיקה. יהודי העיר העתיקה לא החזיקו מעמד מול הצבא הירדני, ונאלצו להיכנע ולעזוב את העיר . צבא ירדן ניסה לכבוש גם את ירושלים שמחוץ לחומות, אך לא הצליח. למרות ההפגזות, המצור הממושך, האבדות הכבדות והמחסור במזון ובמים, הצליחו תושבי ירושלים להחזיק מעמד.

התנאים היו קשים. לחם קיבלנו לפי תלושים, מים לא היו ואמי עמדה בתור בחצר ליד באר ממנה שאבו את המים וחילקו לתושבים. האנשים חיו תחת אש הפגזים וסיכנו את חייהם.

אחת הפצצות הראשונות נפלה על הבית שלנו. אמי רצתה לעלות לדירה בה גרנו להוריד מצרכים ומנעתי זאת ממנה וכך הצלתי את חייה. פגזים פגעו בבתים רבים ברחוב שבו גרנו. המצב היה כה קשה עד שאמי נאלצה לצאת תחת הפגזות קשות להשיג לאחותי התינוקת חלב. אנו הילדים נאלצנו  להישאר במקלט ולא ללכת  לבית הספר, כי סכנה הייתה לצאת מהמקלט.

כשנפרצה טבעת המצור, ולעיר הגיעו תגבורות ומזון, יצאנו בשמחה לקבל את פניהם. אחרי המלחמה עזבנו את ירושלים ועברנו לחדרה, היות ואבי עסק בקליטת עליה במעברה בפרדס חנה, הוא ניהל את בית הספר של ילדי המעברה.

אני התנדבתי בחופש הגדול להדריך בקייטנת ילדי המעברה. ראיתי את התנאים הקשים שבהם הם חיו והשתדלתי לשמח אותם ולעודד אותם.

למדתי בירושלים בסמינר למורים על שם "דויד ילין" והתגייסתי לצבא כמורה חיילת.

בשנה הראשונה לימדתי ביבניאל בגליל התחתון. בשנה השנייה הייתי ממונה על 100 מורות חיילות בכל צפון הארץ (בגליל העליון, התחתון והמערבי, בעמק הירדן ועמק בית שאן.)

לימדנו בישובים ליד הגבול. עברתי מיישוב ליישוב תחת הפגזות של הסורים שישבו ברמת הגולן ועזרתי לחיילות (בשנת 1960 רמת הגולן הייתה בידי הסורים.)

ארגנתי את מצעד המחולות בחיפה לפני יום העצמאות ועבדתי בהוראה עד שפרשתי לגמלאות.

בעלי יעקוב סיים את הטכניון ובחופשות שירת בצבא. בשנת 1960 נבחר לחצות את הירדן בשחייה לממלכת ירדן, לעבור בלילה ליד המחנות של הצבא הירדני ולצלם מתקנים ושדות מוקשים.

כשיעקוב סיים את הטכניון התחתנו .יעקוב עבד  כמהנדס בניין, שרת הרבה חודשים במילואים והתקדם לתפקיד מג"ד (מפקד גדוד) בהנדסה קרבית ופעל שנים רבות  למען המדינה.

נירה ויעקוב עם בנם יובל-אבא של ליה

תמונה 1

הזוית האישית

ליה הנכדה כותבת לסבתא נירה: מאוד נהנתי להיות איתך בתכנית. הייתה לי חוויה לכתוב את סיפור חייך. נהנתי מהביקור שלנו יחד בבית-התפוצות. עברנו תקופה נפלאה. את הסיפורים שסיפרת אשמור איתי לעד.

סבתא נירה כותבת: תכנית הקשר הרב דורי תרמה עבורי הנאה מרובה. לראות קשר של נכדים עם הסבא והסבתא בתוך הקבוצה היה מרגש מאוד. הייתה לי זכות גדולה להשתתף בתכנית ולשתף את נכדתי הנהדרת ליה בחוויית הילדות שלי שרחוקה מאוד מהדור שלה.

מילון

"המאורעות"
בתולדות היישוב העברי בארץ ישראל, המאורעות הוא כינוי שניתן לסדרה של התקפות של ערביי ארץ ישראל על תושביה היהודים. המאורעות כונו על שם השנה (בלוח העברי) שבה התרחשו.

ציטוטים

”הייתה לי חוויה לכתוב את סיפור חייך. את הסיפורים שסיפרת אשמור איתי לעד.“

הקשר הרב דורי