מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל גליק דלאל, אני מתעדת את סיפורם של סבי חזי וסבתי פרחיה, בתכנית הקשר הרב דורי:

סבתא פרחיה עלתה לארץ בגיל 8 חודשים בשנת 1951. היא עלתה מעירק מהעיר בגדאד עם הוריה ושלושה אחיה. סבא חזי עלה מבגדד בגיל 6 עם  משפחתו, שישה אחים ואחיות. הם התבקשו להשאיר הכל ולקחת רק בגדים. כשנחתנו בישראל לקחו אותנו ל"שער העלייה " לאוהלים.

סבתא רבתא סיפרה לסבתא פרחיה. שהייתה תינוקת באותם ימים, על קניית אוכל בתלושים בתקופת צנע במעברה. הם היו במעברה ואת שאר המשפחה שלחו לעפולה. אחרי תקופה ב"שער העלייה " הם עברו למעברת צריפים בפרדס חנה. סבתא פרחיה מספרת שהם גרו בצריף עד שנת 1962. המשפחה גרה בצריף עם שמונה ילדים בצריף בגודל 4/4 מטר. כל שני ילדים ישנו על מיטת ברזל. כדבריה של סבתא פרחיה: "ישנו 'ראש לרגל', כך היינו ישנים, פחות ממטר רוחב במיטת עולים".

השירותים היו בחוץ. מי שרצה לעשות את צרכיו, העיר את אימא (סבתא רבתא). אבא (סבא רבא) לא היה בבית תקופה מאחר והוא נפצע בעבודה שקיבל בארץ, בעבודת הבנייה. בעקבות הפציעה ולאחר שיקום, קיבל פיצויים בהם קנה חנות קיוסק לממכר גזוז. רוב הזמן סבא רבא נאלץ לישון בקיוסק כיוון שהיו פורצים לו כל הזמן, לכן נשאר שם לשמור על הקיוסק.

סבתא רבתא נשארה עם שמונה ילדים לבד בצריף. סבתא רבתא גידלה ירקות ופירות. אנשים היו באים וקונים ממנה וזה עזר לה קצת. גם אנחנו המשפחה היו אוכלים  מיקרות הגינה של סבתא רבתא, דבר שעזר בתקופת הצנע. כל משפחה הייתה מקבלת תלושים מזון ושני לחמים. סבתא רבתא ביקשה לעבור למעברה בכפר ענא, כיום  זוהי העיר אור יהודה. שם היו בני משפחתה ורוב העולים מעירק.

סבתא זוכרת שאימא שלה הייתה שולחת אותה להביא לחם. הזכרון של הדוחק בין כל האנשים ולחכות שעות לחלוקה הלחם חקוק בזיכרונה עד היום. סבתא זוכרת את הריצה הביתה עם הלחם בידה במעברה באור יהודה, כשברקע נשמעו אזעקות. כך רצה ילדה בת 7, כשהיא לא מבינה את משמעות האזעקות. סבתא מספרת: "בשמיכות הצמר שקיבלנו מהסוכנות הסתרו את אור העששית כיוון שהצריף שלהם היה קרוב לשדה התעופה".

כסבא חזי  עלה לארץ הוא נשלח למעברה בבית שאן. הוריו  אף הם ביקשו לעבור למעברה באור יהודה, כי שם רוב העולים היו מעירק, מארץ מולדתם. גם שם גרו בצריפים וגידלו כבשים ועזים. הוריו של סבא חזי חיו יפה במעברה. סבא חזי אהב את העיזים והכבשים. סבא חזי מספר על אביו, סבא רבא גו'רגי, שהיה נהג שהוביל סחורות מעירק לישראל וחזרה עוד לפני קום המדינה. הוא נפטר כשסבא חזי היה ילד בן 3. הם היו יותר אמידים והצליחו להסתדר טוב יותר בארץ. האחים של סבא חזי, שעלו מעירק התפזרו למדינות שונות בעולם: ללונדון, אמריקה, הודו, ישראל.

כך התגלגלו להם שתי משפחות למעברת כפר ענא. משפחתו של סבא חזי ומשפחתה של סבתא פרחיה. הם הכירו במעברת כפר ענא, היא אור יהודה, נישאו, הקימו בית בישראל וגידלו את ילדיהם באור יהודה.

כפר עאנה: "בשנים 1953-1950 הוקמו מעברות כפר ענא א' וב' בשטחי הכפר. המעברות שימשו בעיקר לקליטת עולים מעיראק שעלו במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה". חלק מהעולים יושבו בבתים קיימים והאחרים התגוררו בצריפים ובאוהלים. מעברות דומות הוקמו גם בכפר הסמוך סקיה. בשנת 1955 צורף השטח של מרכז הכפר למועצה המקומית אור יהודה. על אדמותיו החקלאיות של היישוב הוקמו והתרחבו היישובים יהוד, נוה מונוסון, יגל, אחיעזר, גני יהודה וקריית אונו". (ויקיפדיה).

הזוית האישית

פרחיה ויעל גליק דלאל: חוויה מקשרת, מרתקת לשתינו.