מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה, נולדתי בשנת 1954 בעיר חולון, ישראל, וגדלתי במעברת אוהלים יחד עם שני אחים נוספים. אימא שלי עבדה במפעל טקסטיל בשם "לודזיה" ואבא שלי עבד במפעל "פלארו". ההורים עבדו ופרנסו את המשפחה וסבתא שלי טיפלה בי באותו הזמן. אני זוכרת שסבתא שלי הייתה לוקחת ומחזירה אותי מהגן, מגישה לי ארוחת צהרים וגם שומרת עליי ועל אחי.

בכל שבת המשפחה הייתה יושבת ואוכלת ארוחת בוקר וצהרים יחד. בכל שבת בבוקר אבא שלי היה מרכיב אותי על האופניים ויחד רכבנו לבית הוריו ולדודיו שגרו בתל אביב. כשהגעתי לשם היו מפנקים אותי עם ממתקים והייתי משחקת עם בני הדודים שלי.

בחגים, ההורים שלי היו מרכזים את כל הילדים יחד ומחלקים דברי מתיקה. למשל, בט"ו בשבט היו מחלקים לכל ילד שקית וממלאים אותה בפירות יבשים וממתקים, בפורים היו מחלקים דברי מתיקה ייחודיים למסורת של יהודי עיראק ואימא שלי הייתה תופרת תחפושות מקוריות לכולם.

אני זוכרת שהייתי משחקת עם חברותיי בשכונה משחקים כמו קלאס, גומי, מחניים, תופסת ומחבואים. פעם אחת כשרצתי לביתי נתקלתי בדלת ונחבלתי בראש. בגינה של סבתא שלי הייתה בריכה שאבא שלה בנה עבורה ועבור לאחיה כדי שלא ילכו לים והייתה השגחה ואחריות יוצאת מן הכלל. תמיד תמיד היינו עטופים בחום ובאהבה. הקשר עם כל המשפחה היה הדוק, חם ואוהב עד היום הזה.

על סבא וההיכרות שלנו

בעלי אהרון נולד בישראל בשנת 1954 בעיר רמת גן. הוא למד בבית ספר יסודי "מכלל" ברמת גן. זהו בית ספר איכותי וערכי שמשלב בתוכו אהבת לימודים ואהבת הארץ והאדם. יש לו שלושה אחים וכולם חיו בהרמוניה והמון אהבה, עד היום הזה.

בעלי אהרון

בילדותו היה בתנועת נוער "מכבי צעיר" ששילב בתוכו פעילויות, טיולים ומשחקי חברה. בית אביו היה בית חם, מכניס אורחים ואוהב. הבית היה בית חילוני חופשי שמשלב את מסורת ישראל וחגי ישראל, כשבכל חג מתכנסים יחד המשפחה הקרובה והמורחבת ויחד הם חוגגים בשמחה רבה את החגים. בזמן זה, הם היו מבקרים בבתי הכנסת ומודים לקב"ה על מה שנתן להם ומבקשים אושר ובריאות לכולם.

כשהגיע הזמן, התגייסתי לצה"ל ושירתי בחיל האוויר. באותו הזמן אהרון שירת בחיל הים, בבסיס הקרייה בתל אביב.

בשעות הפנאי אהרון אהב לשחק כדורגל. פעם אחת עברתי עם חברה באותו מתחם שהוא שיחק בו, אז הערתי לו שרוכסן המכנסיים שלו פתוח.. מכאן הם התחלנו לדבר, החלפנו מספרי טלפון והתחלנו להכיר. כל אחד היה מבקר את השני ביחידה, אכלנו יחד, שמרנו יחד ובילינו יחד לרוב. הרבנו ללכת לסרטים וטיולים בארץ, לבד וגם עם חברים. לאחר שלוש שנות חברות, החלטנו להתחתן. הייתה הכרות בין ההורים שלנו עם ארוחה כמיטב המסורת של כל משפחה –  מאכלים עדתיים, עיראקים ותוניסאים.

חתונתנו

החתונה התקיימה בשנת 1975, בבית הכנסת ברמת-גן. לחתונה הוזמנו המשפחה הקרובה והמורחבת, החברים והחברות משני הצדדים. את ירח הדבש חגגנו באילת. כעבור שנתיים נולד הילד הראשון שלנו ערן, אבא של נועם.

גלגולו של חפץ

אני ואהרון הבאנו חפצים יקרים ללבנו לתכנית הקשר הרב דורי. אהרון הביא החפץ שנקרא 'מפתח מורס'. את החפץ הוא קיבל במתנה בשנת 1995 לאות הוקרה על שירותו בחיל הים, בתפקיד אלחוטן בכיר. ערן הבן שלי שומר את החפץ בחדרו. גודלו 15 ס"מ על 25 ס"מ, צבעו חום בהיר והוא עשוי מעץ ומתכת. החפץ משמש לשידור הודעות ומברקים במורס.

במפתח מורס זה שודרו מברקים והודעות במבצעים מיוחדים ודיווחי חובה במצבים מתפתחים ביחידת חיל הים. כשאהרון טס לארה"ב הוא חזר לארץ דרך הים, בהפלגה עם ספינת הטילים "אחי חנית" דגם סער 5, ששימשה את צה"ל. שם הוא שלח הרבה מברקים והודעות למברקה בחיל הים. זהו חפץ חשוב ויקר לליבו ששימש אותו בעברו הצבאי.

מפתח המורס של סבא אהרון

אני הבאתי שרשרת עם דיוקנו של הרצל ותכשיטים. החפצים עברו אליי בירושה מסבתא שלי. הם נמצאים במשפחה כבר 70 שנה. את התכשיטים היו מעניקים בשעות שמחה למשל כשנולד ילד במשפחה או כשהבעל העניק מתנה לאשתו. היום כבר לא ניתן למצוא חפצים מסוג זה ואין הרבה אנשים שעונדים אותם. החפץ יקר מאוד מבחינה רגשית ובעתיד גם הוא יעבור בירושה הלאה.

התכשיטים שיעברו בירושה

הזוית האישית

נועם: מאוד נהניתי להשתתף בתכנית עם סבא וסבתא, למדתי מהם המון דברים וגיליתי שגם להם היו חיים מעניינים!

דינה ואהרון: לדעתנו התכנית הייתה נחוצה מאוד, במיוחד לדור הבא שידע את אורח החיים שהיה ושעליו אנחנו גדלנו. את התרבות שקיבלנו ואת המנהגים ששימרנו מהורינו. במפגשים נהנינו וסקרן אותנו לשמוע את הסיפורים שאנו חווינו מפי אחרים, שהם בעצם דומים מאוד לשלנו, ולראות חפצים מזה שנים רבות ע"פ תרבויות שונות. בנוסף, זה מסקרן מאוד את הילדים.