מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא אבי אלרון, עליתי לארץ בשנת 1956 ממרוקו בהיותי בן שבע בלבד.

אנחנו תשעה אחים במשפחה ואני הבכור.

 ברצוני לשתף בחוויות שעברתי במלחמת יום הכיפורים:

במלחמה נשלחתי לנפח. עשיתי הרבה מאוד דברים בהיותי ממוקם בנפח, אך בעקרון התפקיד הראשי שלי, היה לספק תחמושת. סיפקתי תחמושת להרבה אנשים ויחידות בצבא. סיפקתי תחמושת לטנקים.  הבאתי לכמה וכמה יחידות, את הציוד שלהם לשדה הקרב. אומנם תפקידי לא היה קרבי במהותו, אך זהו תפקיד חשוב מאוד אשר עזר לצייד את הלוחמים, בצאתם לשדה הקרב. תפקידי עזר להם להוריד לחץ מיותר ולהסיר דאגות.  הם לא היו צריכים להתעסק עם הציוד והתחמושת הנותרת. הייתי בנפח תשעה עשר יום. כשאני ממלא את תפקידי לספק תחמושת וציוד לחיילים. היו זמנים קשים, אשר אותם אני מעדיף לשכוח ולמחוק מזיכרוני, אך בסך הכל הנני שמח שיכלתי לתת מעצמי, ולתרום למדינת ישראל.  מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה קשה, ואני ראיתי מראות קשית באותה מלחמה, אך לבסוף, לאחר הרבה מאמצים, הצלחנו לנצח את הסורים והמצרים.  בסופה של המלחמה חזרתי לבסיס שלי, והמשכתי בשירותי הקרבי, אך המלחמה הזאת היא חוויה שלעולם לא תשכח מזיכרוני. זהו בהחלט היה שירות מיוחד, ואני שמח שיכלתי לעשות אותו, גם אם הוא לא היה להילחם בשדה הקרב, אלא לעזור לחיילים שלנו בכל דרך אפשרית.

החיים שאחרי שירותי הצבאי

נשאתי לאשתי האהובה , סוניה , נולדו לנו שלושה ילדים, ניאורה הבכורה , דנה האמצעית, ואיציק בן הזקונים. אני אוהב כלבים ואני אוהב מוזיקה טובה ובגלל זה רכשתי פסנתר לביתי, אני אוהב לצפות בסרטי פעולה , ואני אוהב לנהוג. העבודה שעסקתי בה במהלך כל חיי כמעט היא נהיגה. אני מסיע עובדים לרפא"ל ומסיע ילדים לבית הספר. גם אחרי הפנסיה אני עושה את זה בשביל הנשמה שלי. כדי שאני והמחשבות שלי לא נשאר לבד בבית, באפס מעש.

אני אוהב לטוס לחול, ראיתי כבר חצי עולם עם אשתי האהובה. כמו כן אני מאוד אוהב כלבים וכלבים אוהבים אותי, ולאורך כל שנות חיי בתור אבא וסבא , אימצתי כמה וכמה כלבים, כדי לשמח את משפחתי ואת עצמי. לטפל, לדאוג, ולתת בית חם לכלבים עושה לי טוב בנשמה

קצת אחרי שירותו הצבאי של בני הוא נקלע לתאונה, ונפטר. אני חושב שכל הורה, יכול לתאר לעצמו את ההרגשה של איבוד ילד. לכן אני צריך את התעסוקה התמידית הזו, ואת הרוגע הנפשי.

אני סבא לארבעה נכדים נפלאים: נטע, מיטל, יונתן, ונילי. נטע ומיטל מבתי הגדולה, ויונתן ונילי מבתי האמצעית.

הנני סנדקם של נויה ואיציק. לגיסי נולד בן, והוא החליט לקרוא לו על שם בני איציק, ולמנות אותי לסנדקו. התרגשתי, ונפעמתי ממעשיו, כיום אני אוהב אותם כאילו הם נכדי שלי.

תחביב נוסף שיש לי הוא רכיבה על אופניים. אני אדם מאוד פעיל, ואני תמיד אוהב לצאת לסיבוב אופניים, בעיר או בחוץ, כדי להרגיע את הראש, ואת הנשמה.

אני מאמין הדוק. אני חושב שאמונה היא דבר בסיסי, וחשוב שיהיה לכל בן אדם. אדם ללא אמונה מה הוא?. אני נוטה ללכת לבית הכנסת כל יום, כל חג, וכל שישי ושבת. האמונה באלוהים היא חלק מאוד חשוב וגדול בחיי. בתור אדם שנתקל בהרבה קשיים בחייו, האמונה שלי, היא מה שהחזיק אותי, וגרם לי להמשיך ללכת ולצעוד קדימה. לדעת שיש לי אל מי לפנות בשעת צרה, אל מי לבכות בשעה קשה, ואל מי לזעוק בשעת משבר. זה דבר שמאוד מקל עליי.

אני חושב שעצם העובדה, שגדלתי בתנאים קשים, בתור עולה חדש ממרוקו, גרמה לי להבין, וללמוד להעריך את החיים שלי, ומה שהם נתנו לי. החיים שלי  לא קלים, פעם יש עליות, פעם יש ירידות, יום אחד אתה למעלה, יום אחד אתה למטה, אבל משהו שאני תמיד אומר לנכדי הוא: "טייק איט איזי " קחו את החיים בנחת,תעשו הכל בדרך שלכם, איך שאתם רוצים, בזמן שלכם , אין לאן למהר. אם נכשלתם תנסו שוב עוד פעם עד שתצליחו.

אחרי כל מה שעברתי אני אוהב את החיים שלי במדינה שלנו, וגאה להיות תושב יהודי, במדינת ישראל. גאה בכל הבחירות שעשיתי, ובכל הבחירות שאני ממשיך ואמשיך לעשות, ומאחל לנכדי ולדור ההמשך, את אותה הרגשת ציונות ושייכות, שאני הרגשתי בעודי משרת בצבא, מקים בית ומשפחה.

זו היא הארץ שלנו , נלחמנו עבורה, וחשוב שנהנה ממנה. אומנם אמרתי שאני אוהב לטוס לחו"ל אבל בסופו של דבר אין כמו הבית.

הזווית האישית

נטע – לשמוע מסבי על השירות המיוחד שלו ועל התרומה שלו בקרב, מעודדת אותי לקראת גיוסי לצה"ל. המחשבה שגם אני אוכל לתרום את חלקי ,מעלה בי מוטיבציה גבוהה, וגאווה להמשיך את התחושה של סבי.