מאגר סיפורי מורשת

ילדות ומשפחה

לסבי קוראים שלווה (שם משני: שליה). השם נבחר על פי שם דודו שנהרג במלחמה. סבי שלווה נולד בתאריך 01.09.1961 בסג'חרי בגרוזיה. לסבי אח ואחות הגדולים ממנו ולכן הוא הצעיר במשפחתו. סבי תמך ועזר להוריו ולאחיו. הבית שבו גרו היה צנוע וקטן, הבית כלל שלושה חדרים קטנים אבל מסודרים מאוד. הילדות הייתה קשה מאוד אך תמיד שררה שמחה והמשפחה הייתה  מאוחדת. בני המשפחה נהגו לחגוג את החגים יחדיו. במהלך שנות ילדותו סבי רקד בלהקה ריקודים גרוזינים ונגן בדולי. הוא למד בבית ספר היסוד עד גיל 11 בגרוזיה.

בשנת 1972 עלה לארץ ביחד עם כל המשפחה בהיותו בן 11. ההורים הגיעו ישר לנצרת עלית והתמקמו בשכונה דרומית ביחד עם כל העלייה של הגרוזינים. הקליטה הייתה קשה גם מבחינת השפה וגם מבחינה חברתית וכלכלית. למזלו של סבי בגיל צעיר קל מאוד לקלוט שפה, ולכן למד במהירות עברית ויצר קשרים חברתיים להמשך הדרך. בשנים הראשונות למד בבית ספר חב"ד. לאחר מכן למד בבית ספר 'שרת' וסיים 12 שנות לימוד. במהלך השנים הבאים המשיך לרקוד ריקודים גרוזינים עם אחיו הבכור וכמה חברים מהכיתה, והמשיך לתופף בדולי.

ההורים של סבי מאוד שמרניים והמשפחה שומרת מסורת, לכן החגים תמיד היו הדבר המרכזי במשפחה. בכל חג המשפחה תמיד ביחד מסביב לשולחן. החג האהוב על סבי הוא ראש השנה, מכיוון שנולד בחודש זה. תמיד ידע שלאחר יום ההולדת יגיע חג ראש השנה. גם בשבתות המשפחה מתכנסת, עורכים קידוש ואוכלים ארוחת שישי.

צבא וספור אהבה בין סבא לסבתא

בשנת 1978 התגייס סבי לצבא ושירת בפיקוד צפון. לאחר שנה סיים את שירותו הצבאי מכיוון שהוריו שידכו לו אישה, ובעתיד הדבר היה מאוד משמעותי בחייו. סבא סיפר לי שבקרב העדה הגרוזינית השידוך מתבצע בבית הכלה לעתיד מבלי שהחתן והכלה מכירים אחד את השנייה. זהו אירוע מביך היות וכל המשפחה מתכנסת מסביב לבני הזוג שזה עתה הכירו. כולל דודים ובני דודים, השולחן ערוך ועליו מטעמים מכל טוב.

בשנת 1979 סבא וסבתא התחתנו. החתונה הייתה מאוד מאוד מצומצמת והתקיימה בבניין בו התגוררו, מתחת לבלוק. המוזמנים היו רק המשפחה וכמה חברים. לאחר שנה, בשנת 1980, כשהיה בן 19 נולד לסבי בנו הבכור – אבי זאב. לאחר שנתיים, בשנת 1982, נולדה דודתי דינה, כשהיה בן 20 וחצי. יש לסבי 3 ילדים ו-6 נכדים. כולנו משפחה מאוד מגובשת ושמחה. לאבי יש 3 ילדים: אני ושני אחיי הקטנים ממני. השני במשפחה זה בראל בן 12, צעיר ממני ב-10 חודשים וירין – בן 7 וקצת. לדודתי דינה יש 2 ילדים, שניהם בנים, ודודי משה עם נכד אחד (גם בן). כל הנכדים במשפחה הם בנים. בכל שבת נפגשים בשולחן שבת אצל סבא וסבתא כולם ביחד, בלי יוצא מן הכלל, וגם בחגים. כל טיול תמיד כולל את כל המשפחה ביחד.

תפקידים ומקומות עבודה

המקצוע הראשון שבו עסק סבי היה מסגרות ובמקביל ניהל להקה גרוזינית. מאחר ולא כל כך הצליח במקצוע שלו עזב את התחום והחל לעבוד במפעל לממתקים שנקרא "עילית "בנצרת עילית. בשנת 1994 היה מנהל באולם אירועים במרכז רסקו בנצרת עילית. כשאבי גדל והגיע לגיל בר מצווה סבי לקח אותו תחת חסותו ולימד אותו לעבוד ולהרוויח כסף. אביו לימד אותו מהו מוסר עבודה ולימד אותו שזה מאוד עוזר בחיים בהמשך הדרך. בשנת 1999 פתח מכולת בשכונת שלום שקראה על שם אבא שלי: "זאב". ביחד עם אבי ניהלו אותה קרוב לארבע שנים.

היום סבי בן 56. הוא עובד עצמאי כעוזר בבית כנסת הגרוזיני ביחד עם אחיו יעקב בהתנדבות. סבי מאוד אוהב לעזור לקהילה הגרוזינית ולכל הסובבים אותו. בימים אלו אנחנו מתכוננים לבר מצווה שלי, לסבא שלי יש חלק גדול בארגון שלה. מכיוון שהיה בעבר מארגן אירועים והוא יודע איך האירוע צריך להיות מאורגן. ההורים מאוד סומכים על הטעם שלו ולא מתערבים, לכן סבא מאוד עסוק עכשיו בחודשים האחרונים ומאוד מתרגש מעשייה זו.

סבי עם נכדיו

הזוית האישית

הנכד אוריאל: אני חושב שתמיד אפשר ללמוד דברים מכל בן אדם, ויש הרבה סיפורים שאפשר לספר, אבל מסיפורו של סבא אפשר ללמוד ולהבין שגם אם עוברים לעיר אחרת או ארץ חדשה תמיד צריך להישאר בן אדם ולהסתדר עם כולם עד כמה שניתן. שמחתי להכיר את סיפור חייו.

סבא שלווה: נהניתי להכין את העבודה עם הנכד שלי. ראיתי כיצד הקשיב והתעניין בסיפור חיי ואני מאוד שמח על ההזדמנות שניתנה לנו.