מאגר סיפורי מורשת

שמי עודד אני נולדתי בקיבוץ גבת בשנת 1939. למדתי בבית הספר בגבת עד כיתה ז'. באותה השנה התפלג קיבוץ גבת לשני חלקים, איחוד ומאוחד. לא רחוק מגבת היה את קיבוץ רמת הדוד. ברמת הדוד היו שני קיבוצים, השרון ועיינות. לשני הקיבוצים האילו הייתה בעיה עם כמות השטח המוגבלת שהייתה להם. פלג האיחוד מגבת והשרון מרמת דוד ביחד החליטו לבוא ולהקים את קיבוץ יפעת. שעברנו הייתי בכיתה ט' ומאז כבר למדנו ביפעת. בית הספר היה באותו המקום שהיום נמצא העמק המערבי יפעת רק שהוא לא היה נקרא ככה אז ולא היה בית ספר אזורי אלא רק של יפעת. שם גמרתי את בית הספר.

לאחר בית הספר כל יום מכיתה ד' היינו עובדים. ככל שגדלנו זמן העבודה גדל עד שעתיים, בחופשים היינו עובדים יותר לפי הגיל אך בערך חצי חופש בדרך כלל. היינו עובדים בכל ענפי המשק בכללי.

בימי חופש שלא היינו עובדים היינו לפעמים נוסעים עם ההורים, או כשהיינו יותר גדולים היינו נוסעים לבד למקומות כמו חיפה לראות סרט ולכייף. כשהיינו ילדים לא היינו מקבלים תשלום על עבודתנו וכשגדלנו קיבלנו תקציב לא לפי עבודתנו אך לפי צרכינו. רק בשנים האחרונות עשו הפרתה וכל אחד עובד ומרוויח משכורת לפי עבודתו. בשנות הילדות שלי לא היה לנו מכשירים אלקטרונים מתקדמים מקסימום מאוורר.

האירוע המרכזי שאני זוכר בילדותי הוא הפילוג של קיבוץ גבת בשנת 1952. הפילוג היה משמעותי בכך ששני צדדים שכל השנים חיו יחד התפצלו לשניים עקב דעות פוליטיות שונות. פילוג זה הוביל לסכסוכים ולבעיות בין אנשי הפלגים שחיו כל השנים ביחד.

אימי, צביה, נתנה לי את השם עודד כי היא הייתה זקוקה לעידוד באשר בעלה לא היה יכול לצאת מפולין עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה.

בגלל שאבי נספה בשואה אימי התחתנה בשנית ונולדו שתי אחיותיי. שמו של אבי היה שמואל ושם בעלה השני של אימי היה ברוך. שמה של אמי היה צביה ולאחיותיי קראו טובה וחנה. אני ואישתי דיתה, הכרנו בשנות שרותי בצבא והתחתנו בשנת 1965 ביפעת בל"ג בעומר. מאז כיתה ט' אני עדיין גר ביפעת חוץ משתי שנות שירות במשמר דוד.

הזוית האישית

גוני ענבר מביאה את סיפורו של עודד ענבר.