מאגר סיפורי מורשת

שמי משה, נולדתי בשנת 1951 בבית חולים רמת מרפא ברמת גן. אחיי היו מנחם פרימר שנולד בשנת 1941 ורבקה פרימר שנולדה בשנת 1946. מנחם ורבקה הם אחיי מאותה אימא, ציפורה. אביהם של מנחם ורבקה נרצח בפולין על ידי פולנים בחודש יולי 1946. אמי הגיעה לישראל והתחתנה בשנית עם אבי  נתן.

מצבם הכלכלי לא היה טוב. גרנו בדירת חדר אחד ברמת גן. אבי עבד כצבע ואמי עבדה תקופה מסוימת בבית חרושת ולאחר מכן הייתה עקרת בית. היה לי חבר אחד טוב, שהיה שכני.

בגיל עשר כשהמצב הכלכלי השתפר, עברנו לדירה גדולה יותר בשכונה אחרת בעיר ושם נהניתי מחברים רבים. לאחר שמונה שנות לימוד בבית ספר יסודי, עברתי לבית הספר המקצועי "שבח" בתל אביב.

פיצוץ סמוך לשגרירות הרוסית

בית ההורים היה ממוקם מול השגרירות הרוסית ברמת גן, התקופה הייתה ערב מלחמת ששת הימים. הרוסים באותה תקופה תמכו בערבים. אני ושני חבריי כעסנו מאד על כך, וערב אחד גרמנו פיצוץ סמוך לשגרירות הרוסית. נעצרנו מיד על ידי המשטרה. למחרת בבוקר, בעודנו במעצר נשמעה אזעקה שבישרה את הידיעה על פרוץ מלחמת ששת הימים. ההורים שלנו הגיעו לתחנת המשטרה ושחררו אותנו. המלחמה הסתיימה מהר מאד בניצחון של צה"ל על מצרים, סוריה וירדן. זמן קצר לאחר מכן, ניתקו הרוסים את היחסים הדיפלומטים עם מדינת ישראל והשגרירות הרוסית נסגרה.

בתום לימודיי בתיכון התגייסתי לצבא, לאחר כמה חודשים בקורס טייס, שבמסגרתו עברתי גם קורס צניחה הצטרפתי לקורס קצינים והפכתי לקצין בחיל האוויר. שירתי במגדל פיקוח ולאחר מכן כקצין מבצעים.

נישואים והקמת משפחה

כאשר הייתי בן עשרים ועדיין חייל, נסעתי לבקר חבר ילדות מהתקופה שגרתי ברמת גן. באותו ביקור הכרתי את שכנתו חיה, שהייתה צעירה ממני בשנתיים. שנה לאחר מכן התחתנו, ועברנו לגור בבאר שבע, כדי להיות קרוב לבסיס שבו שירתי.

לחיה ולי נולדו שלושה בנים: בשנת 1975 נולד איתי בני הבכור, אביו של נועם. בשנת 1977 נולד בני רועי ובשנת 1984 נולד בני הצעיר אסף. כיום יש לי שישה נכדים מקסימים. כשבני הבכור איתי סיים את שירותו הצבאי, חיה ואני התגרשנו.

מספר שנים לאחר מכן הכרתי את רבקה ואנו בזוגיות עד היום.

הזוית האישית

סבא משה: אני נרגש ושמח על השתתפותי בתכנית "הקשר הרב-דורי". התכנית פתחה בפני הזדמנות כפולה לספר לשני נכדיי, נועם ועמית, המשתתפים בתכנית, על חוויות מעברי, על הוריי ומשפחתי ולנער את האבק מהתמונות הישנות. הוריי היו שורדי שואה. הם נמנעו מלשוחח עימנו על עברם הכואב ולצערי, אני יודע מעט על המורשת המשפחתית. לכן חשוב לראות בתכנית חוויה והזדמנות להעמיק את הידע על המשפחה ולחזק את הקשר הבין-דורי.

נועם: נהניתי מאוד לתעד את הסיפור של סבא. אני מרגיש שהקשר שלנו התחזק בעקבות העבודה המשותפת.