מאגר סיפורי מורשת

 החיים במשפחה ברוכת ילדים, עלייה ארצה, תנועות נוער.

שמי יצחק, נולדתי במרוקו בעיר מרקש למשפחה ברוכת ילדים הייתי הבן השביעי בין ארבע עשרה ילדים, באווירה טובה, דירה טובה כל ילד שנולד הגדולים עזרו לאימא לטפל בילדים הקטנים.

במשך הזמן עקב מחלות זיהומיות נפטרו שתי אחיות הבכורות ואחר כך נולדו לאימא ולאבא עוד ילדים. אבא בצעירותו היה שען, אחריי זמן מה הוא פתח חנות לחומרי בניין. לפניי שעלינו ארצה הוא פתח חנות והתחיל למכור חלקי חילוף של שעונים וגם שעונים. בהמשך המשפחה גדלה לעוד עשרה ילדים אז נהיינו שניים עשר ילדים.

בשנת 1963 התנועה הציונית השפיעה עלינו וכל הילדים כולל אמא רצינו לעלות לארץ. התמזל מזלנו שאני הייתי בתנועות נוער ציוניות במחתרת אז שכנענו את אבא שיצטרף אלינו לעלות לארץ. 24 לאוגוסט 1963 הגענו באנייה מצרפת לחיפה באנייה בשם פלמיניה במוצאיי שבת.

הסוכנות הקציבה לנו בית בנצרת עלית בגודל של חדר וחצי לא הסכמנו לרדת מהאוטו ואז נסענו בהדרכה של מכרים לקריית ביאליק לצור שלום ואז העברנו את תעודת עולה מנצרת עלית, לצור שלום. קיבל אותנו איש מהסוכנות היהודית, הוא לא ידע על בואנו ובכל זאת, היה כבר שתיים לפנות בוקר, הוא קיבל אותנו ונתן לנו דירה של שניי חדרים וסלון. הדירה הייתה בסדר בינתיים.

בחודש אוקטובר עזבתי את ההורים והמשכתי לירושלים כדיי להמשיך את הלימודים שלי במכון למדריכי חו"ל, מטעם הסוכנות היהודית והמוסד. אחריי שישה חודשים בסיום הלימודים עזבתי את המכון וחזרתי להתגורר עם ההורים שלי. אחריי יום מנוחה, התחלתי לעבוד בחברת דואר בתור מתקין טלפונים. עם הזמן התקדמתי במחלקה עד שהגעתי לראש קבוצה. אחר כך עברתי מחלקה ליותר מעניינת בהתקנת מרכזיות והמשכתי ללמוד בערבים בכל יום שישי: כמו מתימטיקה וחשמל בצורה יותר מעמיקה וגבוה.

במשך השנים החלפנו שם לדואר למשרד התקשורת אחריי זה המשכתי בלימודיי עברתי כל מיני קורסים מעניינים הקשורים לעבודה שלי. בשנת 1983 החלפנו שוב ממשרד התקשורת לחברת בזק. מאז התקדמתי בדרגות וגם במקצוע עד שנהייתי מנהל אזור והיו לי תשעה צוותים. הייתי שולח כל בוקר עם סידור עבודה ובסוף היום היו מחזירים לי את כל העבודות שהם סיימו. עם כל התפקידים שלי, המשכתי ללמוד וללמד גם  חניכים חדשים במחלקת הדרכה.

ובמשך הזמן התחתנתי ונולדו לי חמישה ילדים ושמותיהם: חנה, שם טוב, אורנה, איתמר ואיריס הילדים כולם נשואים ומסודרים.

בשנת 2002 הוציאו אותי לפנסיה מוקדמת בגיל 58 וחצי ומאז אני נוסע בעולם, עושה חיים ועוזר לנכדים. נסעתי לכמה ארצות כגון: צרפת, בלגיה, גרמניה, איטליה, שוויץ, הולנד ואחר כך נסעתי למרוקו אחר כך למצריים, נסעתי לטורקיה כמה פעמים, לקפריסין, ליוון, לאמריקה כמה פעמים, לפנמה, לתאילנד, לסין, לויאטנם, לקנדה, לרומניה, לגיאורגיה, מדריד והדרום. בנוסך, כמה פעמים קפיצות לאילת לים המלח לטבריה, קריית שמונה. נסעתי ב – 1999 עם שלושת הילדים הגדולים למרוקו סיור שורשים. לכל הנסיעות שלי לכל הארצות, נסעתי כתייר לראות עולם אחריי שיצאתי לגמלאות. אני נהניתי מכל הביקורים שלי בכל ארץ וארץ.

לפני כחודש היה לנו מפגש תנועות נוער והיה מאוד מרגש לפגוש את החברים שכל אחד מהם כבר בוגר וגר במקום אחר בישראל היו במפגש גם חלק שהיו במחתרות. המפגש עורר מחדש את הנוסטלגיה.

אני ומשפחתי הגענו לישראל דרך צרפת, במחנה מעבר שנמצא במרסיי חיכינו חודש וחצי עד לעלייה לארץ השירות במחנה היה זוועתי הממונים התייחסו אלינו לא יפה וטרטרו אותנו כל היום כל יום השירות לא היה נעים בכלל כאשר יצאנו לאכול צהריים היו נכנסים לבתים ומרססים את כל הבגדים וכל מה שיש בפודרה d.d.t לא היה לנו נעים לשהות בחדרים ואז לאחר חודש וחצי עזבנו את המחנה לכיוון ישראל באוניית פלמיניה.

בתנועות נוער הדרכתי וגם בתנועות נוער ציוניות במחתרת, כי במרוקו היה אסור להתאסף ולדבר על ציונות ובכל זאת הייתי מזכיר התנועה של הנוער הציוני ארבע שנים. כל הזמן הדרכתי וקלטתי צעירים חדשים לתנועה עד 1963, כאשר עזבתי את העיר לכיוון ישראל במטרה להגיע להמשך לימודיי במכון למדריכי  טיולים לחו"ל. היה אסור לצלם את החברים שהיו בקבוצה.

קישור לסרטון שהכנו

הזוית האישית

נרי פיינשטיין ורון באיוקנסקי: אני מאחלים ליצחק בהצלחה בהמשך החיים.

זו השנה השנייה שבה יצחק משתתף בתכנית. בשנת 2017 יצחק פרסם את הסיפור הדרך לישראל ובשנת 2019 פרסם את סיפור ילדותו במרוקו והקמת משפחתו בארץ.