מאגר סיפורי מורשת

הוריו של סבא, יעקב סמישקיס, היו חיה סמישקיס ולייפ סמישקיס זכרונם לברכה. יש לו אח גדול בשם משה (סמישקיס), סבתו (מצד אמו) הייתה פייגה טריביסאוצקיה זכרונה לברכה, שהייתה עשירה לפני עליית השלטון הקומוניסטי. יעקב נולד בבריצ׳ן (רומניה) בתאריך 5.12.1945, כמה חודשים לאחר מלחמת העולם השנייה.

כאשר יעקב היה בגן ילדים, התקופה הייתה קשה מאוד: קור, רעב ומחסור, הרי כי זו הייתה התקופה שלאחר המלחמה. באותה התקופה, סבא הכיר את סבתא שלי, הם היו שכנים וחברים. כשהחל ללכת לבית הספר היסודי בגיל 7, בכיתה הוא היה תלמיד בינוני ושקט. חבריו היו איליושה, בוריה ורומה – שנשארו איתו בחברות עד היום. המשחק האהוב עליו היה כדורגל. בהמשך בית הספר היסודי גם סבתי הייתה איתו בכיתה. בחטיבת הביניים סבא נפל מקומה שנייה בניסיון להגיע אל דירתה של סבתא שלי, שכבר אז פיתח רגשות כלפיה (הוא היה צריך לטפס דרך החלון, כי אימא שלה לא אישרה את מערכת היחסים שלהם, כיוון שטענה שבתה צריכה מישהו מבוגר ומכובד יותר). בתקופת התיכון סבא התעניין באינסטלציה, הוא שיחק כדורגל ואף עסק בספורט הקרוי ״סמבו״, את התיכון סיים בהצטיינות. לצערו, פספס את מסיבת הסיום שלהם מכיוון שאושפז בבית החולים.

אחרי שסיים תיכון יעקב התגייס לצבא האדום. לפני גיוסו הוא נפרד מיקיריו שערכו לו ערב פרידה ובזמן גיוסו ליוו אותו הוריו ואהובתו, אנוצ'קה. לפני שהתגייס הבטיח לסבתא שלי שאם היא תחכה לו ולא תתחתן עם אף אחד אחר, ינשאו כשיחזור.

בצבא החל כטירון ולבסוף השתחרר בתפקיד קצין (הוא פיקד על כ-30 איש). יעקב סיפר פעם שזכה יחד עם חיילו בהצטיינות בירי למרות שהחייל אפילו לא ידע כל כך מה הוא עושה, מכיוון שהוא לא דובר רוסית. בכל זאת הם הצליחו לפגוע בכל המטרות (יעקב ציין שזה היה "מזל"), אך כשהגיע מפקד בכיר והיה חשוב מאוד להצטיין גם בפעם הזו – יעקב גייס נערים מוכשרים מלנינגרד, ודווקא הפעם הם לא הצליחו לפגוע במטרה אחת. הוא סיפר גם על כך שהיה לו חייל מאוד לא ממושמע שהגיע מבית היתומים: החייל סירב למלא פקודות ולכן הוא נאלץ להענישו. יום אחד החייל החליט להוכיח את עצמו, הוא החליט לירות ביעקב במטרה להבהילו, לא במטרה לפגוע.. אך הגיעה מיד ההנהלה ולקחה את החייל הצעיר אל בית הכלא.

סבא זכה במדליית הצטיינות של הצבא האדום ובמדליות הצטיינות נוספות. הוא השתחרר בשנת 1967, בעת שחרורו העניקו לו מתנה וגם ביקשו ממנו להמשיך בשירות, אך הוא מיהר הביתה כיוון שהוריו היו כבר מבוגרים וחולים, ובנוסף הוא גם מיהר לחזור אל אהובתו ולהתחתן איתה.

סבא למד במכללה אינסטלציה, הוא מספר ששם כולם היו חברים עם כולם. לאחר שסיים את לימודיו, עסק בבנייה. הוא הקים משפחה עם אנה שאיתה התחתן בשנת 1968, יחד נולדו להם שני ילדים – חיים נולד בשנת 1969 וקרולינה שנולדה בשנת 1976. בילדותם ובנעוריהם של ילדיהם הם נהגו לנסוע לים, הלכו לגינות המשחק ועסקו בפעילויות רבות.

משפחתם עלתה לישראל בשנת 1991. סבא מספר שההרגשה הראשונה שלו הייתה כאילו הגיע הביתה ושישראל מצאה חן בעיניו, הוא אמר שזה הרגיש כמו להגיע לעולם אחר בו כולם היו נחמדים, מזג האוויר היה שונה והכל הרגיש ידידותי מאוד. הוא סיפר שתקופת ההסתגלות הייתה קשה מאוד: לא היה להם כסף, הם חיו בשכירות, לא ידעו את השפה והיה קשה מאוד למצוא עבודה. עבורם הכול היה קשה וחדש והיה חשש ממה שיביא היום למחרת. אחרי שהם התחילו להתאושש מן הקושי, הילדים התבגרו ולאט לאט הם התחילו להשתלב בחיי היום יום בישראל. בישראל קרו המון חוויות משמעותיות עבורם: ילדיהם סיימו בית ספר, התחתנו והקימו משפחה משלהם..  נולדו להם ילדיהם הראשונים והם סוף סוף זכו בבית נוח ורגוע משלהם.

סבי בצעירותו

הזוית האישית

סבא: נהניתי מאוד לחלוק את סיפור חיי עם הנכדה שלי ולהזכר בעבר.

יולי: נהניתי מאוד ללמוד על החיים של המשפחה שלי במקום אחר.