מאגר סיפורי מורשת

אנחנו, שלושת בנותיו של דוד, תמי, ולה ויוכי,  החלטנו לרשום את סיפור חייו של אבינו, לנכדיו שהספיק להכיר, ולתשעה עשר ניניו, שלא זכה להכיר.

אבינו, דוד ויספלנר, נולד להוריו יונה ויאכעט (יוכבד לבית שפלטן), הצעיר בין תשעה ילדים. לאביו היתה חנות לקונפקציה (בגדים מוכנים), ואמו היתה עקרת בית. בגיל 3 התחיל ללמוד בחדר. הוא סיפר שבחדר היתה משמעת קפדנית וילד לא ממושמע היה נענש. העונש המקובל היה להניח על ראשו של אותו ילד כובע גדול ושחור, ושאר הילדים היו מכים אותו על הכובע עד שהיה מתחנן שיפסיקו, ומבטיח להיטיב את דרכיו. הוא למד בחדר במשך 12 שנים.

הבנים, גם היהודים, היו צריכים להתגייס לצבא הפולני. אביו יונה מצא קצין פולני שהסכים לקחת שוחד כדי להנפיק לבנים במשפחה תעודת "לא כשיר". אבינו היה חבר בקבוצת "גורדוניה" שהכשירה צעירים לעליה לארץ ולחיים בה. הוא שכנע את הוריו לא לשלם עבורו את השוחד אלא לתת לו את הכסף כדי שיסע לפלסתינה. התקופה הייתה תקופת המנדט הבריטי. היה עליו להפקיד ערבון של 60 פאונד בקונסוליה הבריטית בורשה, כערבון שיעזוב את הארץ בתום פרק הזמן שנקבע לו. בשנת 1935 הוא הגיע לארץ עם ויזה של תייר, לשלושה חודשים.

מסמך עירבון תמורת נסיעה לפלסתינה, 1935

בישראל (אז פלסתינה) שינה את שמו לדוד שדה-לבן. לאחר תקופה, כשהבחין שאין מחפשים אחרי תיירים שלא יצאו מהארץ, חזר להשתמש בשמו המקורי.

הוא הצטרף לגרעין של צעירים שהקימו התישבות על גבעה ליד מסילת הרכבת ברחובות. כעבור שנה, הם עלו ליישוב קבע ליד קרית ענבים שבהרי ירושלים. בתקופה זו הוא עזב את הקבוצה והחל לעבוד בשמירה בפרדסים ובבנין. אחד מאתרי הבנייה היה ביתו של מי שהיה לימים נשיא המדינה הראשון, חיים ויצמן. אלו היו עבודות מזדמנות, ולעיתים היו תקופות שלא היתה לו עבודה. בתקופות אלה השתדלו הוא וחבריו לישון עד שעות מאוחרות כדי ״לחסוך ארוחות". ברבות הימים התמזל מזלו והוא מצא עבודה קבועה במשטרת הרכבות P.P.R.D.

עם הקולגות במשטרת הרכבות

הוא שמר על קשר מכתבים עם הוריו עד שנת 1940. הוריו התחננו שיחזור לפולין, אך הוא סרב. בתום מלחמת העולם השנייה למד לדעת כי הוריו וששה מאחיו נרצחו, ונותרו לו שני אחים שלקח שנים עד שאיתר אותם. בשנת 1942 הוא נישא ללאה קנטור, אותה הכיר בערבי הריקודים שהתקיימו בבית קפה ברחובות. לאחר שגרו תחילה בחדר שכור בעין התכלת, כשהשירותים היו בחוץ, הם הקימו את ביתם בנוה איתמר שליד נתניה. שם נולדו שלושת בנותיו.

דוד ולאה ביום נישואיהם

זה היה יישוב חדש, וכל משפחה קבלה שטח של שני דונם כדי שיגדלו את צרכי המשפחה: ירקות, פירות ומשק חי קטן: תרנגולות, ברווזים, תרנגולי הודו. הוא מצא עבודה בליטוש יהלומים שם עבד במשך 12 שנים. כאשר פרצה שביתה גדולה במלטשות היהלומים, הוא חיפש עבודה והתקבל לעבודה כפקיד במס הכנסה. בעבודה זו התקדם והגיע לדרגת מפקח, עד יציאתו לגמלאות בשנת 1980. הוא המשיך לעבוד באופן פרטי כיועץ מס עד פטירתו בשנת 1997.

במהלך השנים נולדו לו שלוש בנות, והוא זכה לראות תשעה נכדים.

הבנות תמי, ולה ויוכי

הזוית האישית

ולה: היה מרגש מאד לנבור באלבומים ובעבודות השורשים של ילדינו ולהיזכר. אבא לא דיבר הרבה על העבר, והשחזור היה עבור שלושתינו חוייה מעצימה.

לסיפורה של לאה ויספלנר ז״ל, אשתו של דוד ויספלינר ז״ל, לחצו כאן