מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה וגדלה בעיר דרבנט, אשר נמצאת ברפובליקת דגיסטן. היא גדלה במשפחה מרובת ילדים, כאשר היא הבת השנייה מתוך שבעה ילדים. היא מספרת כי הייתה ילדה פעילה, נמרצת, פקחית, חברתית ומלאת שמחת חיים. היא תמיד הייתה מוקפת בחברים ובנים. היא למדה בעיר דרבנט וסיימה תיכון בהצטיינות, סך הכל שמונה שנות לימוד. בגיל 17 החלה לעבוד במפעל לייצור בדים ומצעים כדי לעזור לפרנס את המשפחה. שם היא הייתה אחראית על גיהוץ הבדים, קיפולם ואריזתם.

בגיל 18 נישאה לישי רחמילוב, אשר גדול ממנה בגיל בכמה שנים טובות, אחרי שחיזר אחריה רבות. להם נולדו ארבעה ילדים, וכיום יש להם 12 נכדים. משאלת חייהם היא להיות נוכחים בחתונה של כל הנכדים שלהם, לרקוד ולשמוח בשמחתם.

רעיה עלתה ארצה בגיל 46 עם כל משפחתה ארצה מתוך ציונות ואהבה לארץ. לפני כן, אמה של רעיה ושלוש אחיותיה עלו כבר לארץ עם משפחותיהם והשתקעו פה. רעיה ומשפחתה שוכנו בעיר באר שבע, תחילה בשכונה ב'. תהליך העלייה ארצה והחיים בארך תחילה היו קשים. רעיה לא  ידעה את השפה, היא התקשתה מאוד ללמוד את השפה בגיל כה מאוחר ועד היום אינה יודעת לדבר בצורה חלקה בשפה העברית. היה לה קשה למצוא עבודה בארץ בגלל קשיי השפה, והיא החלה לעבוד במפעל "בגיר" בעיר באר שבע. אחרי שנה התפטרה והחלה לעבוד כמנקה באוניברסיטת בן גוריון עד גיל הפרישה. היא עבדה כל יום והיא מספרת שהיה לה טוב בעבודה זו. אחרי כמה שנים שבמהלכן עבדו הם קנו בית בעיר באר שבע. במהלך כל חייה גם לפני העלייה וגם לאחר העלייה ארצה, שגרת חייה של רעיה הייתה מוקדשת לעבודה ופרנסת המשפחה, גידול וטיפוח הילדים.

כיום רעיה בת 72, חיה באושר עם בעלה בעיר באר שבע, ובשבתות וחגים כל המשפחה והנכדים מתאספים בביתה.

הזוית האישית

דנה המתעדת: סבתי מאז ועד היום היוותה עבורי דמות להערצה. ערכי הדאגה למשפחה, מוסר העבודה, הכבוד, האופטימיות, הצניעות והענווה אשר בהם דגלה במשך כל חייה חלחלו גם בי ובכל הילדים והנכדים שלה אשר גידלה במרוצת החיים. את כל החגים אנחנו – כל המשפחה המורחבת – מעבירים אצל סבא וסבתא סבתא. היא תמיד אירחה אותנו ביד רחבה ודאגה שנאכל את האוכל הטעים שלה, אני מאחלת לעצמי לדעת לבשל כמוה. אני זוכרת שפעם היא לימדה אותי להכין ריבה והכנו יחד ריבת תותים וריבת שזיפים. אני מאחלת לסבתא שלי וגם לסבא שלי להיות בריאים ומאושרים ושתמיד יהיו מוקפים במשפחה תומכת ואהובה.