מאגר סיפורי מורשת

אני דניאל רייצס מכיתה י' 7 בבית ספר דרכא בגין אזורי, בחרתי לתעד את סיפור חיים של סבתי רחל רייצס במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

סבתי רחל רייצס נולדה בתאריך 27.6.1949, במרקש שבמרוקו. רחל נקראה על שם רחל אמנו, אמה של סבתי הייתה אישה מאמינה. שם משפחתה היה אלקובי ושונה לאחר החתונה לרייצס ואין משמעות מיוחדת לשמות. מבין הבנות במשפחה היא אחות גדולה מבין כולם. יש לה אח אחד גדול ושמו משה והיא אחריו. סבתי הרגישה האחות המועדפת אבל אמה לא נתנה עדיפות על פני אחרים. יש לה עוד חמישה אחים ואחיות: האח הבכור משה, יהודית שולה ז"ל, דוד, והצעירה אורה.

רחל גדלה בקריית גת, למדה בבית ספר אזורי ואז למדה בתיכון אזורי שפיר. כשעלו ארצה גרו במעברות בקריית גת עד שבנו את השיכון שגרו בה עד שסבתי התחתנה. היו להם שלושה חדרי שינה, מטבח, שירותים וסלון עבור שמונה נפשות, בנות בחדר אחד ובנים בחדר שני והורים בחדר האחרון. הם ישנו שניים במיטה.

בילדות התחביבים של סבתא היו לשחק בקלאס, חמש אבנים, אחרי הלימודים – תופסת, לקרוא ספרים, לרקום מפות שולחן ולסרוג. האירוע העצוב שרחל מציינת מילדותה הוא כשסבא שלה נפטר, זה היה האירוע העצוב ביותר שהיא עברה. האירוע השמח היה כשאחיה משה התחתן, משה כאמור הוא האח הגדול. עוד זכור לה שחודשיים לפני פסח היו מנקים את הבית ובסוכות היו בונים סוכה מקני סוף והיו יושבים בסוכה ובשבועות מי שהיה עובר היו שופכים עליו מים.

מקום העבודה הראשון שלה היה בחקלאות, בחופשות במושב. כשסיימה את התיכון עשתה קורס בבית ספר לאחיות ומאז עבדה כאחות 40 שנה. בצבא עשתה שירות לאומי בבית חולים. המלחמה שבעיקר חוותה בתור נערה כשהתחילה ללמוד בבית ספר לאחיות הייתה מלחמת ששת הימים, היא מציינת שבעיקר היה מפחיד: הם דאגו ופחדו. הם הרגישו שהיה נצחון מהיר וגדול ושמחו מאוד כשניצחנו.

כשסבתא הייתה יותר צעירה היא זוכרת שבחנוכה היו מדליקים את הנרות בחנוכיה עם פתיל ושמן. אביה של סבתי ומשפחתה היו מברכים על החלון כדי שיראו שיש אור מהבית ובנוסף שיבינו שזה בית של יהודים. אחר כן עם השנים הדליקו את החנוכיה עם נרות ואימא של סבתי הייתה מכינה ספינג' במהלך כל חנוכה, היה מאוד טעים. חפץ שסבתא מאוד אהבה הוא בובה מיוחדת: כשסבתא הייתה קטנה אימא שלה תפרה לה בובה מבד וזה החפץ שהיא הכי מתגעגעת אליו. משפחתה של סבתא חגגה את ט"ו בשבט בכך שהם התפללו, אכלו פירות יבשים ונטעו שתילים ושיחים. את פורים סבתא ומשפחתה נהגו לחגוג בהליכה לבית כנסת, הם קראו את המגילה ונהגו מאוחר יותר לאכול אוזני המן שאימא של סבתא הכינה.

סבתא הכירה את בעלה, סבי אלכס רייצס, היא הלכה למועדון ריקודים ושם הכירו. גם סבי גר בקריית גת. הם התחתנו באוקטובר בשנת 1972 כשהייתה בת 22, החתונה הייתה בקריית גת באולם לחיש.

רחל רייצס 

כשאבי נולד סבתי הייתה בת 26 וסבי 24. העיסוק הראשי של סבתי היה אחות מוסמכת חדר ניתוח. כל בניה, אבי ואחותו ונכדיה גרים בארץ.

אירוע משמעותי שסבתי זוכרת היה כשהיא הייתה בבית ספר בכיתה ג', אימא של סבתי הייתה לבד בבית בהיריון חודש תשיעי והיא קיבלה צירים. היא הייתה לבד ומישהו מהשכנים עבר והיא ביקשה ממנו שירוץ ויקרא לסבתי שתהיה איתה, השכן קרא לה והיא באה בריצה והייתה לידה עד שבאו ולקחו אותה ללדת.

משפט מעורר השראה שסבתי נהגה לאמר לי: "אף פעם אל תוותר עד שתצליח, גם כשאתה חושב שנכשלת – נסה שוב עד שתצליח".

רחל רייצס אחות

הזוית האישית

דניאל: התכנית נתנה לי עוד זמן איכות עם סבתי. מאוד נהניתי ודבר מאוד חשוב – גם סבתא שלי נהנתה. אני מאחל לה להמשיך להנות מהחיים.