מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייה של סבתא יולה

סבתא ואני במסיבת יום הולדת לבן זוגה של אמי
סבתא וסבא בשדה כלניות מהמם
בונה חיים בארץ חדשה

סבתא יעל נולדה בתאריך 2.4.1950 בעיר קטנה הנקראת ז'בז'ה. היה לה בית גדול מאוד, היות ולאביה הייתה משרה בכירה. בבית עבדו עוזרת ומבשלת. שפת הדיבור בבית הייתה פולנית.

בביתה לא היו מנהגים מיוחדים אבל אימה אירנה, הייתה בשלנית מצוינת, ועד היום סבתא משתמשת בחלק ממתכוניה: עוגת דבש לראש השנה, כופתאות גבינה וכיסונים. סבתא יעל אוהבת עוד מאכלים שלצערה ילדיה ונכדיה לא ממש אוהבים כמו: חמיצה, רגל כרושה, גפילטעפיש וחזרת.

בשנת 1957 עלתה סבתא יעל מפולין דרך איטליה ומשם באוניה פטשה (שלום) לנמל חיפה. משם נלקחו היא ומשפחתה למעברה בקרית ים של היום. בגלל שהיו לה ולמשפחתה מכרים וכסף, עברו לחודשיים לקיבוץ בית אלפא ומשם למגורי קבע בקרית אליעזר שבחיפה, שם עברה עליה כל ילדותה. סבתא יעל יודעת שאימה ואחיה עברו סיפור שואה קשה מאוד שאליו התוודעה רק לפני שלוש שנים. במשפחתם לא נהגו לדבר על התקופה הזו  ולא שיתפו בקורותיהם באותה תקופה.

אימה אירנה נפטרה שבועיים לפני חתונתה של סבתא יעל, ואביה טדאוש נפטר כשבע שנים מאוחר יותר (כשאמא אורלי הייתה בכיתה א').

סבתא למדה בבית הספר היסודי "אורים" בקרית אליעזר עד לכיתה ח', ובעירוני א' עד לכיתה יא', משם המשיכה ללימודי חינוך גופני בסמינר מורים ע"ש קיי.

סבתא יעל היתה פעילה מאוד כילדה בתנועת "הנוער העובד והלומד", וחלק מחבריה המלווים אותה עד היום, הם חבריה מתקופה זו בתנועה. במקביל התעמלה סבתא בנבחרת ההתעמלות של ישראל אצל המאמנת האגדית אגנס קלטי. משם הדרך ללימודי הוראת החינוך הגופני הייתה ברורה. אחרי שהשלימה סבתא את לימודי ההוראה, המשיכה לשירות צבאי בתור מד"סית (מדריכת ספורט).

רוב משחקי ילדותה של סבתא היו מחוץ לבית, משחקים כגון: קלאס, קפיצה בחבל ועד. בתנועת הנוער נהגו לטייל, בעיקר בהר הכרמל בשל הקרבה אליו, שם היו רוב טיולי התנועה. בשבתות נהגו לטפס על הר הכרמל ולקטוף פרחים (כיום מוכרזים הפרחים הללו כפרחים מוגנים).

סבתא יעל וסבא אמיתי נפגשו לאחר שיחת טלפון מיקרית, הם יצאו לסרט ואז הכל קרה מאוד מהר. לאחר שלושה שבועות סבא הציע נישואין לסבתא ולאחר חצי שנה התחתנו באולמי "בת גל" בבת גלים ב 14.6.1973.

לאחר ביקור במוזיאון בבית החינוך "תדהר", סבתא העידה בפניי שכמתנה לחתונה קיבלה תשעה סיפולוקסים. סבתא אהבה את המקצוע שלמדה ורצתה להמשיך ולעסוק בהוראה. בעקבות זאת עסקה 35 שנים בחינוך. סבתא אהבה מאוד את העבודה ואולם בתום 35 שנים החליטה לפרוש לפנסיה ולסעוד את סבא אמיתי שחלה במחלת הסרטן.

היום סבתא משתדלת להתנדב בקהילה וללמוד להנאתה. כמובן, סבתא גם אוהבת לבלות עם 8 נכדיה.

ועכשיו בחזרה לעבר:

במקום עבודתו של אביה, טדאוש, גילו את יהדותו, ולא הייתה לו ברירה אלא לעזוב את פולין. בגלל המצב הכלכלי של הוריה, עלתה המשפחה ארצה עם רכוש רב. הזיכרונות מהמסע באוניה הם זיכרונות הנאה, והזיכרון הגדול ביותר הוא של הצריף שקיבלו היא ומשפחתה. מזל שקיבלו אותו רק לזמן קצר. כשעברו לקיבוץ שונה שמה הקודם מיולנטה (יולה) ליעל, ולאחיה מיוז'ה (יורק) ליורם. עד היום קורא לה אחיה בשמה – יולה.

בארץ היו להוריה של סבתא בעיות כלכליות קשות, אותן ניסו להסתיר ממנה, כמו הרבה סודות אחרים, אותם גילתה במסע לפולין אותו עשתה עם אחיה לפני כשלוש שנים.

הזוית האישית

ליבי: אני מאחלת לסבתא שמחה רבה, חיים טובים ואושר.

מילון

כיסונים
מאכל העשוי מבצק ותפוחי אדמה

ציטוטים

”הכל קרה כלכך מהר - רק נפגשנו ולאחר שלושה שבועות סבא הציע לי נישואין!“

הקשר הרב דורי