מאגר סיפורי מורשת

שמי שני ואני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת במאגר המורשת את סיפורה של סבתי שמספרת לי את סיפור חייה.

סבתא שלי נולדה ביום ה- 2 באוקטובר 1949 בעיר תוניס. הרופא המיילד בחר את שמה של סבתא שלי, על שם אישתו סימון. לאימא של סבתי קראו איבון ולאביה ניסים. יש לה שבעה אחים ואחיות: דוד, מרי, רוברט, פרנו, רולן, ז'אן קלוד ודולי בת הזקונים. היו שני חדרים בבית. האבא עבד כקצב והאימא לא עבדה, היא דאגה לילדים.

כשסבתי הייתה קטנה היא שיחקה במשחקים כמו: חבל, אוסלי, מחבואים ובובות. היא הייתה גם משחקת עם חברות שלה. היו לה שלוש חברות קרובות במיוחד. בגיל ארבע עשרה היא עברה לצרפת. ברחוב שלה היו בתי כנסת ובתי קפה. היה גם רבי. הם עשו קניות במונו פרי. סבתא חוגגת את כל החגים היהודיים והיא צמה את כל הצומות.

היא מספרת שכולם בצרפת התנהגו אליה יפה. בגיל 17 היא הייתה בבית ספר ליסה קרנו, הלימודים התקיימו בין השעות 8:30-16:30, המקצוע האהוב עליה  היה צרפתית. בית ספר היה בפריז בית ספר כללי ליהודים ולגויים.

בגיל 22  הכירה את סבא כשהלכה ברחוב וראתה ידיד שלה עם סבא רוברט, ואז סבא שלי נתן לה כתובת של בית קפה שתלך אליו. הם התאהבו והתחתנו. סבתא וסבא זכו להביא לעולם רק את אמי לאחר שנים רבות  שהם ניסו להביא ילדים.

עלייתה של סבתא שלי לישראל

סבתא וסבא עלו לארץ בשנת 2015  לאחר שבתם היחידה (אמי) עלתה לארץ בשנת 2007. הם הגיעו לאשדוד ולאחר מכן עברו לנתניה.

סבתא שלי אוהבת לחיות בישראל, המסר של סבתא שלי לצעירים הוא שחשוב ללמוד ולהשקיע בלימודים כדי להצליח בחיים.

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בו השתתפנו בשנת התשפ"ב בבית ספר ריגלר, נתניה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה רבקה חדד.