מאגר סיפורי מורשת

שלום אני רחלי ונולדתי במרוקו ב 19.8.1959.בעיר מקנס.

הייתי ילדה אנרגטית מאוד ופעילה בספורט. התאמנתי שלוש פעמים בשבוע , בהפועל קריית ביאליק, ובנוסף הייתי בחוג לבלט.

לאחי הגדול קוראים איציק. אחר כך נולדתי אני. אחרי נולד אחי משה ז"ל, שמאוחר יותר נהרג בצבא. לבסוף נולדה אחותי נורית, שהייתה הכי קטנה.

נורית הייתה האחות הקטנה, שתמיד דאגתי לה, מכיוון שאמי עבדה. עזרתי לקחת אותה בבוקר לגן, וכשחזרתי מבית הספר, הייתי גם  מוציאה אותה מהגן ומביאה אותה הביתה. הייתי גם לוקחת אותה לגן השעשועים, ויוצאת לטייל איתה. הייתי מכינה לה ארוחת ערב, ועוזרת לאמא לקלח אותה, נהניתי מאוד והרגשתי מאוד אחראית.

עליתי לישראל בגיל חמש, ונכנסתי לגן חובה. אני זוכרת שטסנו במטוס, ממרוקו למרסיי שבצרפת. במרסיי היינו כמה ימים עד שהגיעה האנייה, ועלינו לארץ באוניה בשם "ירושלים הנצורה". ירושלים הנצורה הייתה אוניית מעפילים. זו הייתה אוניית משא דו-תרנית עשויה עץ, בעלת מבנה רחב המגיעה לעומק של עד 4 מטרים. במקור, נקראה האונייה Ambrosiana אך שמה שונה בעקבות המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. האנייה נרכשה על ידי עדה סרני והמוסד לעלייה ב' באיטליה, באמצעות איש קשר מקומי במילאנו. היא הוכנה על ידי מפקד המשימה, יהודה צפתי. אנשי המוסד לעלייה ב' אנשי פלי"ם וגדעונים והצוות המקומי שכלל מכונאי אוסטרי, רב מלחים ושלושה מלחים. ויקיפדיה.

כשהייתי קטנה רציתי להיות רופאה או מורה (אבל בסוף לא הייתי לא  זה ולא זה) . מאוד אהבתי לאכול שניצל וצ'יפס ומקרוני.

היו לי חברות שנפגשתי איתן גם בבית הספר בכיתה, וגם אחר הצהריים בשכונה. הכנו ביחד שיעוריי בית, ועבודות בספריה העירונית, באותה התקופה לא היו מחשבים. בספרייה היו אנציקלופדיות וספרי לימוד, שנעזרנו בהם להכנת עבודות. היינו כל הזמן מספרים בדיחות וצוחקים עד שהספרנית הייתה לוחשת: "ששש! ששש!" שנהיה בשקט. אבל המשכנו לצחוק ואז היא הוציא אותנו החוצה מהספרייה.

לספרייה רכבנו על אופניים. היא הייתה די רחוקה, לכל מקום בקריות, הגענו או רגלית או על אופניים כי להורים לא היה רכב.

בתקופת התיכון רכבתי על אופניים לבית הספר. אחי אהב לפרק דברים, ובכל פעם שחזרתי הביתה, הוא היה מפרק לי את האופניים לגורמים ,ומרכיב אותם מחדש. הוא היה איש אחזקה של האופניים. הוא גם היה מרכיב לאופניים כל מיני תוספות זוהרות ומרעישות בגלגלים, והוא גם היה מחליף לי כל הזמן פעמון עם צלצול מסוג אחר.

פעם בשבוע קבלנו מהוריי דמי כיס שהספיקו לנו ללכת לקולנוע ולקנות חטיף, אבל רציתי שיהיה לי יותר כסף ולכן בגיל שלוש עשרה, התחלתי לעשות בייביסיטר ונתתי שיעורים פרטיים, לתלמידים צעירים, עזרתי להם בהכנת שיעורי בית, והרווחתי עוד כסף, כך שיכולתי לקנות לעצמי כל מה שרציתי.

מפני שהייתי טובה במתמטיקה ובחשבונות, למדתי הנהלת חשבונות ועסקתי בזה במשך עשרים וחמש שנה. בהמשך עשיתי שינוי, ועברתי לתחום הקוסמטיקה אחרי עשרים וחמש שנה כמנהלת חשבונות.

היום, בזמני הפנוי אני יוצאת להליכה בערב, נפגשת עם חברות, הולכת לסרט ולתאטרון, מבקרת את הנכדים וגם מבקרת את אמא שלי. אני גם משתתפת בחוג פילאטיס, וכמובן גם עובדת הרבה בתור קוסמטיקאית מה שמשאיר לי רק מעט זמן פנוי.

אני אוהבת לבשל ולאפות, והמאכל שאני אוהבת לבשל הוא קציצות וצ'יפס, ואני גם אוהבת לצפות בתוכניות ריאליטי. כשהנכדים מגיעים אני יושבת לצפות בכל מה שהם רואים, כמו סדרות מצוירות וסרטי אנימציה.

יש לי ספר זיכרונות מהילדות, שהיינו מעבירים בין החברים/רות וכל אחד היה כותב לי זיכרון, מה הוא זוכר וגם מברך אותי.

ספר הזיכרונות מילדותי

הזווית האישית

אביתר: היה לי כיף מאוד לעשות את תוכנית הקשר הרב דורי, כי למדתי על עברו של משהו שלא ידעתי עליו כלום.

רחלי: היה לי כיף מאוד לעשות עם אביתר את העבודה, כי זה נתן לנו זמן איכות משותף, ויכולנו לשתף אחד את השני, בזיכרונות ובחוויות ילדות. למדתי דברים חדשים על אביתר כגון: מהם תחביביו, ומה הם המאכלים האהובים עליו, וכדומה.