מאגר סיפורי מורשת

סבתי נקראת רבקה אוזן ( אוזן שם משפחה לאחר החתונה) שם משפחתה ברווקותה היה אמסלם, פירוש השם הוא עם שלם. שמה קרוי על שם סבתה, אמא של אבא שלה. שם המשפחה שלה לא שונה, הוא מקורי.

ילדותה ועלייתה לארץ ישראל

היא נולדה בשנת 1953 בחודש פברואר. לסבתי הייתה ילדות יפה ולא היה חסר להם כלום, היה לה נהג שלקח אותה כל יום לבית ספר והיו לה חיים מאוד טובים ועשירים. הם למדו בבית ספר נוצרי, אך בימי ראשון במקום לנוח כמו שאר הילדים, כל הילדים היהודים היו הולכים ל"צופים" כדי לשמר על האהבה שלהם לארץ ישראל, והזיקה אליה.

בשנת 1967 היא ומשפחתה עלו לארץ, כשהיא הייתה בת 12. בשנים 1967 אחרי מלחמת ששת הימים, הערבים שגרו במרוקו הציקו ליהודים ולכן אביה החליט לעלות לארץ ישראל בשל אהבתם לארץ. למרות שהייתה להם את האפשרות להגר למדינות אחרות הוא בחר לעלות לארץ ישראל. הם עלו ביחד, כל המשפחה המצומצמת, ההורים והאחים. בדרך הם עברו בצרפת ומשם ישר לישראל. כשהגיעו לישראל, סוכנות העלייה בחרה עבורם את מקום המגורים, ראשון לציון.

המשפחה

משפחה מדהימה. הוריה היו זוג צעיר שהקימו משפחה לתפארת. 4 ילדים. אביה נפטר כשהייתה צעירה. הוא היה אבא מקסים, נתן הרבה אהבה, פינק אותה. אמה הייתה עסוקה בעבודות והן לא התראו הרבה, אך עדיין היה להן קשר טוב. היא הייתה בפנימייה. היא ואחיה קיבלו הרבה אהבה.

במשפחתה הם היו ששה ילדים: שני בנים וארבע בנות. היא הבת הראשונה ויש לה אח בכור ממנה שמו יצחק. הוא גר פעם בקיבוץ עין גב. אח שני שמו יהודה, מנהל בית ספר מיוחד לנערים בסיכון. אחותה סימה חשבת שכר. אחותה הפסיכולוגית, שמה אניטה ואחותה הצעירה אוולין מזכירה. שלושה אחים גרים בלוס אנג'לס ובקנדה ושלושה אחים בארץ.

סבתא רבקה סיפרה על מנהגים ואירועים חשובים בחייה. היא אהבה את חגיגות המימונה בסיום חג הפסח. המימונה זכורה לה כחגיגה גדולה בשבילם כיוון שזה סימל את חג החירות והאביב ובתור ילדה היא נהנתה שם. בנוסף, לפני פסח, כשהיו ילדים קטנים, היו מביאים להם לבשל בסירים קטנים. כמו כן היא אהבה את חגיגות החינה, שנהוג לחגוג לפני החתונות וגם את טקסי הבריתות, ברית מילה.

סבתא סיפרה שאירועים החשובים בחייה היו החתונות של הילדים. יש לה ארבעה ילדים: רויטל היא הבכורה  (אמא שלי), ניר, זיו, ואור. האירועים  הכי משמעותיים בחייה הם אלה בהם נולדו לה נכדים.

בילדותה אהבה מאוד לשחק פינג פונג שולחן, הייתה בנבחרת ולעשות גלגלונים, שיחקה עם חברותיה בבית הספר. בהמשך חייה כבוגרת היא הייתה שוחה הרבה.

לסבתא זכורים מספר מאכלים שאהבה במיוחד כילדה: קוסקוס עם חלב שמאוד אהבו, יוגורט מיוחד וסופגנייה שהייתה קונה ברחוב, הפירות, החמאה.

מקום עבודתה הראשון היה בבית הבראה. היא עבדה שם כשהייתה צעירה, בת 16. יותר מאוחר עבדה במרכז קופת חולים כללית ואחר כך בבנק מזרחי טפחות. בבנק, היא למדה הנהלת חשבונות ולכן היא עבדה שם. היא נהנתה שם מאוד. 40 שנה עבדה במקצוע זה.

סבתא סיפרה לי על חפץ שמאוד יקר לה. כד, ששייך לסבא וסבתא שלה שאותם היא לא הכירה. כד זה חשוב לה, כיוון שהוא בן מעל 70 שנה.  היא מאוד שומרת עליו. סבא וסבתא שלה היו ממגורשי ספרד, אביה לקח את הכד לאחר שהוריו נפטרו, הכד בערך משנת 1910. הוא היה בבית של ההורים של אביה. כשסבתי התחתנה, אבא שלה נתן לה את הכד, שהיא תשמור עליו כי הערך שלו היה מאוד חשוב לו.

הזוית האישית

עמית: למדתי מסבתי מכל השיחות שלנו, שהיא תמיד משתדלת להיות שמחה ולטייל, ולגרום לילדים ונכדים שלה רק כיף ולכן המילה שבחרתי היא שמחת חיים.

נהנתי מאוד לעבוד עם סבתי המדהימה. למדתי המון דברים חדשים עלייה ובכלל. נהנתי לעשות את העבודה עם סבתי, את רוב המידע היא אמרה לי בטלפון אך גם נפגשנו. למדתי המון ממנה והיה לי מאוד כיף לדבר איתה.