מאגר סיפורי מורשת

שמי לריסה לוין ונולדתי בלטביה. עליתי לארץ בשנת 1990 כשהייתי בת שלושים וארבע.

עליתי לארץ יחד עם כל משפחתי. היה קשה להתחיל את חיי מההתחלה, ללמוד שפה חדשה, למצוא עבודה חדשה ולגדל את הילדה שלי שהייתה בת 14. הגענו לקריית ביאליק לדירה שכורה. עליתי לארץ מכיוון שלאחר שלטביה הפכה לעצמאית היא התחילה לייצר בעיות ליהודים מבחינת אזרחות, לימודים ועבודה. היו לי חברים שעלו לארץ לפני ועזרו לי למצוא דירה בקריית ביאליק.

אני הילדה הצעירה במשפחה. הייתה לי רק אחות אחת שגדולה ממני בשלוש שנים, תמיד היינו מאוד קרובות אך כשהיינו מתווכחות או מסתכסכות, אחותי תמיד הייתה מקבלת את העונש, מפני שאני יותר קטנה ממנה. לאחותי הגדולה קראו ציפה וכל החיים היינו יחד גם בלטביה וגם בישראל.

כשהייתי קטנה אהבתי לשחק בבובות ולעשות איתן הצגות. החג האהוב עליי מהילדות ועד היום מתקיים בסוף השנה האזרחית, (כשמתחילה שנה אזרחית חדשה). בחג הזה היינו מרכיבים עץ אשוח ועליו חוץ מקישוטים, היינו מניחים חטיפי שוקולד וקלמנטינות. כל השנה לא הייתה אפשרות לקנות את חטיפי השוקולד או את הקלמנטינות, ואני ואחותי לא יכולנו להתאפק עד ערב החג, ובכל שנה  ניסינו לקחת מהעץ קצת מהמאכלים האלה. אימי אמרה לנו לא לקחת כלום לפני החג, אך כשלקחנו היא לא כעסה עלינו והבינה שחיכינו לזה שנה שלמה.

אני זוכרת הרבה שירים מילדותי, מכיוון שגם ביתי גדלה על השירים האלו. גם עכשיו אני שרה אותם לנכדים שלי. לדוגמה: כל לילה אני שרה לנכדים שלי שיר ערש, שאמא שלי הייתה שרה לי כשהייתי ילדה. השיר נקרא בתרגום: הצעצועים עייפים והבובות ישנות. בנוסף יש עוד שיר שאני זוכרת, וגם אותו אני שרה לנכדים שלי. השיר נקרא: אלוהים שמור על אמא, ואת השיר הזה יש גם בעברית..

יש לי ילדה אחת ששמה דניאלה ושני נכדים  חמודים ששמם רוני וגיא, הם מבקרים אותי כמעט כל יום, ואני מאוד שמחה על זה. בכל סוף שבוע אנחנו יוצאים מהבית ומבלים בכל מיני מקומות, כמו: בריכה, ים, פארק, פיקניק, טיולים בטבע, ועושים עוד הרבה דברים מהנים. בחופש הגדול אנחנו נוסעים לחו"ל.

הזוית האישית

סבתא לריסה: נהניתי מהעבודה המשותפת, התקרבנו יותר אחת לשנייה, והייתה לי הזדמנות לספר לנכדתי סיפורים על הילדות שלי ועל הרגשות שלי מאותה התקופה. נכדתי ואני מאוד התרגשנו.

רוני: נהניתי ללמוד על סבתי דברים חדשים שלא ידעתי, שמחתי להקשיב לסיפוריה מהעבר. העבודה נתנה לנו ההזדמנות להתקרב יותר אחת לשנייה.