מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יתמות בילדותה של לאה שבנתה בית בישראל

לאה ואחים שלה
לאה חיילת
סיפורה של לאה למפל

נולדתי בשנת 1934 בבודפשט עיר הבירה של הונגריה, מילדותי אני זוכרת רק דברים רעים, אני זוכרת שהיה רעב גדול. חייתי עם אימי ואחיי. היינו 3 בנות ובן אחד. אבא שלי נעלם כשהייתי בת 3. הוא היה קומוניסט, ההונגרים גילו שבביתנו אבא עושה אספות במרתף. הוא נעלם ולכן אינני מכירה את אבא שלי.

בשנת 1944 בהונגריה, כשהייתי בת 10 בערך, אני עמדתי עם אמא ו 2 אחים שלי בלשכת העבודה, כי אמא וחיפשה עבודה. היינו 3 ילדים גרנו רק עם אמא בלי אבא, אמא רצתה עבודה לפרנסה, ובאה משאית ולקחה אותה ואת כל העומדים איתה בתור.  אני עמדתי כילדה הרבה זמן עד החושך וחיכיתי שהיא תחזור, אבל היא לעולם לא חזרה.

אחותי הגדולה – ארן – נלקחה לברגן בלזן. היא התחילה ללמוד רפואה, אבל לקחו אותה מהלימודים ולא ראינו אותה יותר, היא הייתה בת כ-16…אני לא זוכרת חברות מהילדות, כשהסתובבנו ברחובות לאחר המלחמה מצאו אותנו השליחים שבאו מישראל ולקחו אותי לפלוגת צופים ואת אחי יושקה למיכה – פלוגת הבונים. הגיעו הרבה שליחים להונגריה. אדם יפה תואר שהיה "שובב דיי גדול". מספרים שהיה חתיך. שמו חיים גורי.

העלייה לישראל

בכדי לעלות ארצה היה צריך אישור ולא נתנו לנו. קודם ברחנו ועלינו לארץ בדרך לא חוקית, ולהלכנו על הרים ביוגוסלביה ובסלובקיה וחיים גורי לקח אותי על הכתפיים, הייתי קטנה ורזה. החזירו אותנו לבודפשט ולאחר מכן קיבלנו את האישור. עלינו באוניית "קפאלוס" אוניה יוונית שהיו יכולים לעלות עליה 300 אנשים ועלינו 3000 בערך. עמדנו שם כמו "סרדינים".

בקיבוץ היינו צריכים ללמוד 5 שנים, אבל הם לקחו אותנו כל הזמן לגיוס מלונים ובננות, והלימודים היו פחות חשובים להם. וזו עוד סיבה בגללה אנו לא יודעים עד היום עברית כי עבדנו בגיוס. החברה הייתה מלוכדת ונהדרת ודי הרבה נשארו בקיבוץ. אחי וגיסתי בקיבוץ ויש לי עוד חברים. בסך הכל היה טוב לי  בקיבוץ, אבל מסיבות אלה ואחרות עזבתי את הקיבוץ בסופו של דבר.

אחי ואני נסענו  שנים אחר כך שוב להונגריה חיפשנו תמונה או כתב יד, לא מצאנו שום דבר. הלכנו לעיר הולדתה, שכונה קטנה – לא מצאנו דבר. חיפשנו בבית ספר או כל דבר. על אבא מצאנו בישיבה מידע. שהוא למד בישיבה דתית ושמו הופיע שם – שמו היה פלדמן מרטון ושינה את שמו לפוגרשי (שם הונגרי). אמא הייתה בת יחידה בין ארבעה בנים. זה הפרט היחידי שאנחנו יודעים על אמא. אלה שהכירו את אמא אמרו שהיא דומה לאחותי, ואחותי ואני מאוד דומות. היא יפה מאוד!

היה לי קשר הדוק עם אחותי הגדולה. אחותי השנייה – אנה – נסעה לארצות הברית, היו לה שם חיים מאוד קשים. היא התחתנה התגרשה ושוב, וקראנו לה וסידרנו לה בארץ עבודה, אך היא לא רצתה ולא הסתגלה. סידרנו לה דירה – אך הודיעה שעוזבת לארצות הברית. נפטרה בשנת 2012. אין לה ילדים. קבורה בארצות הברית..

לדבר במבטא הונגרי. עד היום אני מתגעגעת אליהם. עבדתי עד גיל 65. לא יכולה לעבור ליד ילד שלא אחבק או אלטף אותו.

בית ומשפחה

אחרי שגמרתי את הצבא התחתנתי עם זאב למפל בנאדם משכמו למעלה. נולדו לנו 2 בנות אחת בקיבוץ שמה רונית. בשנת 1963 עזבנו את הקיבוץ ועברנו לצפת, כשעזבנו את צפת עברנו לצור שלום ונולדה אפרת. היינו משפחה מאושרת מאוד, בשנת 2002 זאב נפטר, בנותיי היו נשואות ואני נשארתי לבד. אחרי 6 שנים עברתי לקריית שמואל בבית מוגן נהריים. היה לי עצוב מאוד לעזוב את הבית הישן, שבנינו אותו בשתי ידינו. כל פינה בו הזכירה לי אהבה אושר ושמחה.

הזוית האישית

ליהיא דניאל שקד בסט

"בתוכנית הקשר הרב דורי, אנו תלמידי סטארטפים מתעדים את סיפור חייהם של בני הדור השלישי. תוך כדי התיעוד אנו, הילדים, לומדים להכיר את המבוגרים ואת עברם. כל ילד צוות לאדם מבוגר אחד, אני צוותתי ללאה למפל, יחד עם שקד מכיתה ו'. בהתחלה היה מפגש הכרות עם כולם יחד בשיעור שהתקיים לאחר הפגישה הקבוצתית ישבנו רק אני ושקד עם לאה והקשבנו ותיעדנו בכתב את סיפורה האישי.

אני שמחה להיות חלק מהפרוייקט הזה, שמחתי והתרגשתי להכיר את לאה והרגשתי כבוד גדול לתעד את הסיפור שלה. סיפור חייה הוא מרתק בעיני ולמדתי ממנה המון על השואה, על על קשיי הקליטה בארץ ישראל, על אומץ, על גבורה על כח רצון והכי חשוב למדתי להעריך את כל מה שיש לי בחיים ושהיא בתור ילדה במלחמה לא קיבלה.

מילון

משכמו ומעלה
איש מאוד טוב ועוזר לאחרים

ציטוטים

”הכי נגע בי שלאה סיפרה שהיא חיכתה לאמא שלה והיא לעולם לא חזרה“

הקשר הרב דורי