מאגר סיפורי מורשת

שמי קמילה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, יקטרינה גוטניק. יקתרינה נולדה בתאריך 24.2.1931 בחרקוב, באיזור אוקראינה בברית המועצות.

אוקראינה (המפה לקוחה מאתר YNET)

לאבא שלה קראו מיכאל גולדגור ולאימא שלה קראו רוזליה ויינשטיין. אבא שלה עבד כפסל ואימא שלה לא עבדה. מיכאל נולד בקייב באוקראינה ורוזליה בסימפירופול בקרים. לפני שהם נפגשו מיכאל עבד כעיתונאי והוא היה בשליחות בסימפירופול. בזמן הזה רוזליה סיימה את בית הספר והייתה בת 18. הם הכירו אחד את השני בקולנוע וביום הבא אחרי הפגישה התחתנו. הם חיו ביחד יותר מ-50 שנה בחרקוב.

יקתרינה בנעוריה

בית ההורים

ליקטרינה קראו בשמה לכבוד המלכה יקטרינה השנייה. המשפחה שלה גרה בדירה משותפת, כאמור, עם עוד משפחות. היה להם רק חדר אחד. היה מטבח ואמבטיה משותפים עם כל דיירי הדירה. הם כיבסו את הבגדים שלהם בתוך כיור לכביסה באמבטיה. היא וחבריה שיחקו במסדרון של הדירה ובחצר. לא היה להם ים ולא בית כנסת בקרבה.

הוריה תמיד היו נחמדים אליה ולאח שלה. הם היו הומוריסטים ותמיד שמחים. מיכאל היה שיער שחור, זקן ועיניים חומות. הוא היה גבוה ורזה. רוזליה הייתה מאוד יפה, היה לה שיער חום, עיניים חומות וגדולות והיא לא הייתה גבוהה. ביום יום הם אכלו בורשט. הם גרו במדינה קומוניסטית ואסור היה להם לקיים מסורות יהודיות. רק בחג פסח חברים שלהם הביאו להם בסוד מצות. בגדים הם תפרו או קנו בשוק.

זיכרונות ילדות

יקטרינה למדה בבית ספר לבנות. היו לה חברות מהבית ספר ומהשכונה. הם שיחקו במשחק קלסיקי, מחבואים ושבועים. בשעות הפנאי היא למדה לנגן על כינור וקראה ספרים. באוקראינה לא היו שמות לבתי ספר, אלא היו מספרים. יקטרינה למדה בבית ספר מספר 35. הם למדו: רוסית, אנגלית, מתמטיקה, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, ספורט וכדומה. המורים אהבו אותה מאוד כי היא הייתה תלמידה מצויינת ובגלל שהיא הייתה שחקנית בתיאטרון של הבית ספר. הייתה משמעת חזקה מאוד והעונשים היו הזמנת הורים לבית ספר, ציון נמוך בתעודה וסילוק מבית הספר. התלבושת הייתה שמלה חומה וסינר שחור מעל, בחגים היה צריך ללבוש סינר לבן. היו טיולים למוזיאון ולתיאטרון. היו מסיבות שבהם הזמינו את התלמידים מבית ספר של בנים. היא אהבה את המקצועות רוסית וספרות והיא הייתה כותבת חיבורים ושירים.

בבית הספר היה להם חדר אוכל. המאכלים האהובים עליה היו עוף ותפוח אדמה מטוגן. והיו להם ממתקים כמו: סוכריות, עוגיות וגלידה. היא הייתה בתנועת נוער בשם "קומסומול".

ליקטרינה היה כאמור אח בשם ויקטור. קראו לו כך לכבוד הניצחון של רוסיה. ביום הראשון בו הנאצים פלשו לברית המועצות, מיכאל, אבא של יקטרינה, התנדב לצבא כחייל פשוט, וחזר אחרי ארבע שנים כאלוף משנה.

יקטרינה ורוזליה פונו לאוזבקיסטן לעיר בוכרה. הן נסעו לשם ברכבת ובזמן הנסיעה הנאצים ירו ברכבת. הן ראו את שאר הרכבות נשרפות והרבה אנשים פצועים והרוגים. לא היה להן אוכל במשך כמה ימים, אך למרבה המזל הם שרדו והצליחו להגיע בשלום. הן גרו בדירה של משפחה מקומית. באוזבקיסטן רוזליה עבדה במטע כותנה ויקטרינה למדה בבית ספר. נתנו להן כרטיסיות בשביל לקבל אוכל. בגלל שמיכאל היה חייל, נתנו להן כרטיסיות למנות קצת יותר גדולות מאשר לאנשים רגילים. אחר כך כשמיכאל נהיה קצין המנות שלהן גדלו עוד קצת.

לקראת סוף המלחמה מיכאל עבר למוסקבה וגם הן עברו למוסקבה. שם גם נולד ויקטור. כשהמלחמה נגמרה המשפחה חזרה לחרקוב.

יקטרינה עבדה כעורכת  דין. בגיל 22 אחרי שהיא סיימה את הלימודים היא התחילה פרקטיקה כעורכת דין. בזמנה הפנוי היא אהבה לתפור ולסרוג בגדים למשפחתה. היא גם אהבה לאפות עוגות בחגים למשפחתה ולחבריה. בנוסף, כתבה שירים וסיפורים קצרים.

אהבה ומשפחה

יקטרינה הכירה את שמואל באחת מהמסיבות של בתי הספר בגיל 16. יקטרינה ושמואל לא הכירו בשידוך. נולדו להם שתי בנות. נולדו להם חמישה נכדים ויש להם שבעה נינים.

יקטרינה ושמואל

הבת הראשונה גרה בישראל והבת השנייה גרה בבולגריה.

עלייה לישראל

יקטרינה עלתה לארץ ישראל בשנה 1998 מכיוון ששתי הבנות שלה כבר גרו בישראל.  היא עלתה לארץ ישראל עם שמואל באונייה בשם "שוסטוקוביץ'" עם הכלב שלהם "מארס". הם הגיעו ישר לנתניה, שם למדו את השפה באולפן. יקטרינה הרגישה טוב כעולה חדשה ושמואל סבל כי הוא התגעגע לאוקראינה ולעבודה שלו. הם גרו בדירה יחד עם המשפחה של הבת הגדולה שלהם.

הזוית האישית

קמילה הנכדה המתעדת: כשעשיתי את התכנית, גיליתי הרבה יותר ממה שידעתי על המשפחה שלי לפני. אני שמחה שעשיתי את התיעוד שלי על סבתא שלי – יקטרינה.