מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאלה וייל , נולדתי ב1947 בירושלים.

נולדתי לפני שבעים ושלוש שנים, בבית החולים הדסה על הר הצופים בירושלים. ההורים שלי עלו כמה חודשים לפני שנולדתי מצרפת. הם היו עולים חדשים, וידעו מעט עברית. זה היה עוד לפני שמדינת ישראל קמה, והיחסים בין יהודים לערבים בארץ הובילו למלחמה קשה. גרתי עם ההורים שלי בקיבוץ נווה אילן, קרוב לירושלים. כשהייתי בת שבע הורי התגרשו, ובגיל שמונה עברתי עם אמא שלי ועם אחותי לקיבוץ מעין צבי, על הכרמל. אבא שלי התחתן פעם שניה, ועבר עם משפחתו החדשה לגור בחולון.

בקיבוץ מעין צבי בו גדלתי, חיו בצורה שיתופית. כול החברים עבדו בענפי המשק, אכלו יחד בחדר אוכל, וקיבלו כול מה שהיו זקוקים לו מהקיבוץ. לא חילקו משכורות, והיה שוויון כמעט מלא בין חברי הקיבוץ. כמו כול הילדים בקיבוץ, אני גרתי בבית ילדים, בו היינו במשך היום, וגם אכלנו וישנו שם. אחרי הצהריים עד הערב, היינו בבית של המשפחה עם ההורים. אני אהבתי את החיים בקיבוץ, אהבתי ללמוד, ולהשתתף בפעילות החברתית שהייתה לנו. הייתי מדריכה בתנועה והיו לי הרבה חברות וחברים טובים. בבית ספר התיכון למדתי  במגמה חקלאית, ועד היום אני קשורה לחקלאות. אחרי שסיימתי את התיכון הייתי בשנת שירות ובשירות צבאי.

אחרי הצבא חזרתי לחיות בקיבוץ. סבא יושקי היה חבר שלי, ואחרי שהוא השתחרר מהצבא החלטנו להתחתן. החתונה שלנו הייתה ב-ל"ג בעומר לפני חמישים ואחת שנים. באותו יום חגגו בקיבוץ חתונה, לחמישה זוגות, והייתה מסיבה מאוד יפה. אנחנו גרנו בקיבוץ ונולדו לנו ארבעה ילדים. אני עבדתי בתחילה בכותנה ובהמשך הייתי מטפלת ומורה.

הייתי מאוד קשורה לאנשים ולמקום, ובכול זאת החלטנו לעבור לגור במושב, כי רצינו יותר פרטיות ועצמאות. יחד עם המשפחה שלי עברתי למושב רמות בגולן. הקמנו משק חקלאי ואני המשכתי להיות מורה, בבית הספר האזורי של ילדי המושבים באזור. אחרי שהילדים שלי, בגרו עברתי לעבוד במתנ"ס. הייתי אחראית, על פעילות הורים וילדים בגיל הרך, וגם ריכזתי את הפעילות של הוותיקים בגולן.

לפני שבע שנים יצאתי לפנסיה, ועכשיו אני נהנית לנצל את הזמן לפעילות מגוונת : עבודה בגינה, טיולים בארץ ובעולם, קריאה, נגינה ושירה, למידה, בילוי עם חברים, ופעילות בתוך המושב.

המשפחה שלי מאוד מאוד חשובה לי. כול אחד בה הוא יחיד ומיוחד עבורי, ואת איתי אני אוהבת, וחושבת שהוא ילד חמוד וסקרן, שיודע להעניק אהבה ולקבל אותה בחזרה.

אני מקווה שיתאפשר לי להמשיך ליהנות מן הטוב שסביבי, עוד שנים רבות, וחשוב לי שבני האדם יחיו בשלום ויכבדו זה את זה.

הזווית האישית

איתי – אני רוצה לאחל לסבתא, שתהייה בריאה ושמחה, ונוכל לבלות יחד עוד הרבה שנים