מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה שי, נולדתי בשנות ה-50 המוקדמות בישראל, שהייתה אז מדינה צעירה בת שש. נולדתי בעיר קטנה בצפון הארץ נהריה. זו הייתה בעיקר עיר של יקים (יהודים שעלו מגרמניה), שהקימו מפעלים ידועים כמו שטראוס וזוגלובק.

בנהריה התגוררו גם לא מעט עולים ממדינות ערב כמו עירק תימן ומרוקו. תחילה התגוררו במעברות ואחר כך עברו למגורי קבע. גדלתי בנהריה עד גיל 14 ואחר כך עברתי לתיכון חקלאי כדורי. שם התגבשה בי ההחלטה ללמוד את מקצוע הסיעוד. את התיכון סיימתי בשנת 1973. נרשמתי ללמודי סיעוד בבלינסון. את הלימודים התחלתי כשפרצה מלחמת יום כיפור. אז נחשפתי פעם ראשונה לפציעות מלחמה. במשך שלוש שנות לימודי עבדתי במחלקות שונות בבית החולים.

בשנת 1976 התגייסתי כעתודאית לצבא. את שירותי, הצבאי עשיתי בבית החולים דונולו (אינו קיים יותר), כשהשתחררתי מהצבא המשכתי לעבוד באותה מחלקה למעלה מארבע עשורים. עבדתי במחלקה פנימית. עלי לצין שזו עבודה קשה מאוד, אך עם סיפוק רב. העזרה לזולת,הצלת חיי אדם פשוטו כמשמעו. שום ערך כספי לא ישווה את זה.

במשך השנים יצאתי להשתלמויות צברתי ידע רב בעיקר בתחום הקרדיולוגיה, וכמובן בתחומים נוספים הקשורים למחלקה הפנימת. נחשפתי לשינויים רבים בתחום הרפואה והסיעוד. עלי לציין שהסיעוד היום לא דומה כלל לסיעוד של שנות ה-70 ומעמד האחות בישראל השתנה לטובה הן מבחינת מקצועות והן מבחינת הסמכויות של אחיות בישראל.

אחרי 42 שנה פרשתי מעבודתי בבית החולים, אך עדין אני עוסקת במקצועי כאחות בחברה פרטית הנותנת שירות המציל חיים ונהנית ממעמדי החדש כסבתא במשרה מלאה.

הזוית האישית

עליזה שי: הקשר הרב דורי הוא חוויה בלתי נשכחת !!!!