מאגר סיפורי מורשת

שמי אהובה מזרחי, נולדתי להורים שעלו לארץ מתימן בשנת 1949, והשתקעו בשכונת נווה אברהם בקרית אתא.

כל תושבי השכונה היו יוצאי תימן ולכן נקרא גם "שכונת התימנים". היינו שישה ילדים: ארבע בנות ושני בנים. אני הבת הקטנה במשפחה ובעצם האחים הגדולים גידלו אותי כי ההורים היו עסוקים בפרנסת המשפחה. בשכונה כולם הכירו את כולם וביחד היינו משפחה אחת גדולה.

במלחמת יום הכיפורים הייתי סטודנטית לעבודה סוציאלית, עמדתי להתחתן ואז בן זוגי גוייס למלחמה, ובמשך חצי שנה היה עסוק בלחימה. באחת החופשות שלו התחתנו, והייתה שמחה גדולה ובתום השמחה החתן חזר לשרת בצבא.

עבדתי מעל 40 שנה בשירותי רווחה, בטיפול במצבים קשים של אנשים. בתקופת עבודתי זכיתי להכיר אנשים רבים מארצות שונות, תרבויות ומנהגים שונים. הרבה אנשים טובים שעוזרים לזולת.  מעבודתי זו למדתי הרבה דברים על החיים, מה חשוב, מה מיותר, מה עוזר, מה מכשיל והעיקר שתאמין בעצמך, תהיה נדיב לעצמך ונדיב לעולם סביבך.

הזווית האישית

סבתא אהובה: בתקופת הקורונה הרגשתי יותר את הצורך להיות עם כל בני המשפחה, דאגתי לכולם ושמחתי שהם גרים בקרבתי.

אבינועם: בגלל שסבתא גרה קרוב מאוד, לא הרגשתי שינוי בתקופת הקורונה, אבל נהניתי להכיר את סיפורה של סבתי אהובה.