מאגר סיפורי מורשת

שורשי משפחתי – הקשר הרב דורי

שמי לינוי שוקרון, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, בחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי, מרטין שוקרון.

סבתא מרטין מספרת על ארץ מולדתה

שלום, שמי מרטין שוקרון, שם הילדות שלי הוא אסן, נולדתי בתאריך 18 בינואר 1952, באוראן (אלג'יריה).

אוראן היא עיר שהייתה שייכת לצרפת עד שאלג'יריה לקחה בחזרה את עצמאותה בשנת 1962, בשנה זו אני ומשפחתי ברחנו לצרפת, אבל בעצם לא בדיוק ברחנו, מה שקרה זה שבחופשת חנוכה נסענו לצרפת לבקר את אבא שלי שאושפז בבית החולים שם, המצב באלג'יריה הידרדר ומיום ליום הפיגועים גברו לכן החלטנו להישאר שם כדי לא לקחת את הסיכון, השארתי מאחוריי את כל הדברים שהיו לי חשובים, כל הספרים שלי נשארו שם, בובות בגדים וכל מה שילדה רגילה בגילי הייתה אוהבת.

משהגענו לצרפת, כל החיים שלנו השתנו. כל בני המשפחה פוזרו בכל מיני מקומות בצרפת וחלקם בשוויץ, למזלי למשפחה שלי לא היו בעיות כלכליות, כך שלא הייתה להם בעיה למצוא דירה חדשה, ציוד בגדים ומזון.

שמי ושם משפחתי

הוריי קראו לי מרטין, מפני שבשנות ה-50 הייתה שחקנית מאוד מפורסמת ששמה היה מרטין קרול, היא הייתה כל כך מפורסמת בזמנה שבכל כיתה היו בין 5 ל-6 בנות שקראו להן כך, בעבר, לא אהבתי את שמי  כי הוא היה כל כך נפוץ, אבל עם השנים לומדים לאהוב.שם המשפחה שלי הוא אסן, מקור השם הוא מגיברלטר, עיר קטנה ברשות אנגליה הנמצאת בדרום ספרד.

המשפחה שלי

אני האחות הכי קטנה במשפחה, יש לי חמישה אחים ואחות אחת, תמיד נתנו לי יחס שונה ופינקו אותי יותר מאחרים, זה היה הצד הטוב כשאת הכי קטנה במשפחה ועוד עם פער גילאים גדול מהאחרים, אבל מצד שני לא יצא לי אף פעם באמת לבלות עם האחים שלי בילדותי. גם מחוץ לבית היה לי יחס שונה מפני שהוריי היו בגיל של הסבים והסבתות של הילדים האחרים, החיים שלי לעומת אחרים היו לגמרי הפוכים, האחים שלי היו כמו הורים בשבילי והאחיינים שלי כמו אחים, הייתי מבלה איתם את רוב הזמן שלי, הם היו הילדים היחידים שהיו בחברתי.

שנות נעוריי

בשנות הנעורים שלי הייתי מדריכה בצופים, הייתי מאוד מחויבת לזה והקדשתי לזה המון מהזמן שלי, היה לי כיף להראות דוגמה לילדים ולתת להם חברה, לעשות להם פעילויות גיבוש, הכרתי שם הרבה חברים חדשים שהדריכו איתי את השבט. בנוסף היו לי אימוני שחייה כמה פעמים בשבוע כדי לשמור על כושר וגם כי אני מאוד אהבתי את זה ועד היום, הייתי קוראת ספרים גם אבל זה מאז ומתמיד.

בתקופה הזו גרתי אצל אחותי אריאן, הייתי צעירה מדי כדי לגור לבד ובנוסף לא היה לי את הכסף כדי לממן לי דירה, אבל זה היה מאוד כיף לבלות איתה את כל היום שלי.

 אני בגיל 21

איך הכרתי את בעלי ומה קרה אז?

לכבוד פסח נסעתי מפריז לעיר ניס, כדי לבקר את בני המשפחה שלי. הלכתי לבית הכנסת ושם אישה (אמו של בעלי) פנתה אליי ושאלה אותי מה העדה שלי ומאיפה אני?, עניתי לה שהגעתי מאלג'יריה והיא ענתה לי שהיא ומשפחתה ממצפון מרוקו ליד ספרד. היא הציעה לי לבוא לבוא לסדר פסח שלהם, כדי שאראה איך זה מתנהל אצלם, אני סירבתי מכיוון שלא הכרתי אותה ורציתי לחגוג עם משפחתי את הסדר, אבל היא התעקשה שאגיע ובסוף הסכמתי.

שהגעתי לשם אני זוכרת, שהיו רק בנים חוץ ממנה ואחד מהבנים היה בעלי אלי, אכלנו והיה מהנה ולאחר הארוחה חזרתי לביתי ואחרי כמה ימים חזרתי לפריז. אחרי כמה שבועות אלי התקשר אליי והודיע לי שהוא נמצא בפריז ואמר לי שיהיה נחמד שניפגש כדי לבלות קצת, הסכמתי ושם הכרנו קצת יותר אחד על השני, הזמנתי אותו לארוחת שישי ומשם התאהבנו והתחלנו לדבר בטלפון כל יום, היינו נפגשים מדי פעם כי היה בינינו מרחק גדול, ב-26 בדצמבר 1971 התחתנו – זה הסיפור שלנו.

בתאריך  06/12/1972, נולד בני הבכור אמריק, ובני השני דוד נולד בתאריך  27/06/1975. לאחר שנים רבות נולד הבן הצעיר במשפחה דוריאן, בתאריך 08/08/1985. חיינו חיים טובים ואני מודה לבעלי שפרנס את משפחתנו.

בגלל כל הטיסות, לא יכולנו להשאיר את ילדינו לבד בבית, לכן הם חיו את רוב הילדות שלהם בפנימייה בית ספרית. בסופי שבוע אני ובעלי היינו הולכים לבקר אותם, הולכים למקומות כיפיים ונהנים מהזמן שלנו יחד. אני מאוד גאה בילדיי ובמה שהם השיגו בחייהם.

עלייתי לארץ ישראל

אני ובעלי עלינו לארץ ישראל רק לפני כמה שנים, ביולי 2014, החלטנו שאנו רוצים לעבור לישראל מפני שלא הייתה לנו יותר סיבה להישאר בצרפת, שניים מתוך שלושה מילדיי עברו לישראל והשלישי לארצות הברית, הנכדים שלי עברו לישראל וכל המשפחה של בעלי גרה שם, תמיד רצינו לעבור לישראל, אך בעלי עבד בצרפת, והמעבר היה מסובך. הגענו בטיסה לארץ, לא הייתה שום בעיה במעבר לישראל, מלבד חוסר שליטה בשפה העברית. הבעיה היחידה הייתה ללמוד עברית בגיל כל כך מאוחר, אני יודעת מילים בסיסיות בעברית ובעלי לא. היום, אנחנו חיים בבית בקיסריה, קרוב לים וזה מקום שמאוד מתאים לנו, הוא שקט ומעורר שלווה.

הזוית האישית

לינוי שוקרון: היה לי כיף מאוד לראיין את סבתי, ראיינתי אותה בצרפתית. למדתי המון על חייה, על עברה, ועל עלייתה לארץ. אני אוהבת ומעריכה את סבתי מאוד.