מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייה מלאי ההרפתקאות של סבתא יפה

אני וסבתא יפה בראיון
למטה הורי סבתא ולמעלה סב וסבתא רבא.
סיפורה של סבתא יפה

נולדתי ב- 1924 בטבריה, לאבא שמואל ואמא תמרה.

אני הייתי הבכורה מכל ששת אחיותיי ואחיי, אבא שלי עבד בדואר, אמא שלי נשארה בבית כדי לשמור על הילדים.

אבא שמואל

בנוסף, למקום העבודה של אבי הוא גם עבד עבור הסוכנות היהודית כמרגל.

היות ואבי הוא נצר למשפחה אנגלית הוא הוכר כנתין בריטי.

באחת התקופות בזמן שלטון הבריטים, זכור לי שאבא עבד כשומר בנמל. באותה העת היו מגיעים אוניות מעפילים ועליהם יהודים אשר נכנסו לארץ באופן לא חוקי. אבא היה מעביר אותם ואפילו היה שולח אותם לביתנו לימים הראשונים לפני הקליטה לארץ, שם היינו מחביאים אותם מתחת למיטות ומאחורי ארגזים. קרה, שהבריטים תפסו אותו והזהירו אותו אבל הוא המשיך להבריח אנשים.

במסגרת עבודתו של אבי כמרגל של הסוכנות היהודית עליו היה להתלבש,לדבר ולהתנהג כערבי לכל דבר. לכן הוא היה הולך כל יום בערב לקפה ביפו, שם הוא היה מוכר בשם סמי וכולם חשבו שהוא ערבי. לאבי היו שתי תעודות זהות, אחת יהודית והשנייה ערבית. וכל מה שנאמר ביפו אבי היה מעביר לסוכנות. כך הם היו מונעים פגיעות שערבים תיכננו להם.

לימים הסוכנות אכזבה את אבי כיוון שהיה נתין בריטי, ופעם כשהיה תהלוכה להכתרת המלך ג'ורג' כל האנשים השתתפו בתהלוכה וגם אבי, הסוכנות לא ראתה זאת בעין יפה וכאשר הגיע המועד לתשלום עבור עבודתו הם דחו אותו ואמרו שעכשיו אין . הדבר זיעזע את אבי כיון שהם כל הזמן הבטיחו לו שלא משנה מה ולא משנה כמה ילדים יהיו לו ,הם תמיד יפרנסו אותו והם מעריכים את הסיכון שהוא לוקח על מנת ליישב את המדינה היהודית.

בגלל אכזבתו וכעסו, אבא החליט לעזוב לקפריסין עם כל המשפחה.

העזיבה לקפריסין והמגורים בבירות

הפלגנו באוניה אך סערה תפסה אותנו בלב ים ורב החובל נתן לנו שני אפשרויות:

לחזור לארץ או ללכת לבירות .

כיוון שרוב האנשים באנייה החליטו ללכת לבירות הלכנו איתם. אבי שלט בשבע שפות, היה לו כושר הסתגלות טוב במהרה מצא עבודה וגם אני מצאתי עבודה בחנות כובעים בבירות. רק כעבור שש שנים חזרנו חזרה לארץ. עקב געגועים ואמונה כי זוהי מדינת היהודים.

החזרה לארץ

לאחר תלאות בחזרה לארץ על גבו של חמור, עברנו בוואדי הסמוך לגבול עם ישראל . אבי הבחין בקבוצה של ערבים המנסים לפגוע בנו. הוא הזדהה כערבי שמעביר אותנו – קבוצת נשים חולות. והתחנן שירחמו עלינו, הוא אמר: מה תהיה התועלת להרוג אותן ? בזכות שליטתו בשפה הערבית הם האמינו לו והניחו לנו לעבור בשלום.

לימים, גרנו ברח' אבן סינא בחיפה, השכונה הייתה מעורבת יהודים לצד ערבים.

יום אחד היה תור אמי לשטוף את מדרגות הבית המשותף ובאותו היום התחננתי לאמי שאני אשטוף את המדרגות במקומה.  לפתע הגיע בחור, לבוש מדים. הוא עצר כשראה אותי ולא מש ממקומו. הפצרתי בו שיזוז כיוון שהפריע לי לשטוף את המדרגות. למרות הפצרותיי הוא לא זז.

קראתי לאמי וזו ביקשה ממנו שילך. מאז אותו היום, אותו הבחור החל לבוא ערב ערב לבית שכננו כיוון שאני מצאתי חן בעיניו. אימי חשבה שהוא חמוד אבל אני לא התעניינתי בו כיוון שהייתי צעירה. באחד הימים הוא סיפר לאימי שהוא רוצה להתחתן איתי , אימי שמחה מאוד אך אבי בתחילה לא הסכים כיוון שהוא פרסי.

אני זוכרת ערב אחד שמענו את אנשי אצ"ל מנגנים ושרים עם תזמורת. הם היו שמחים מאוד. וכך נודע לנו על הכרזת המדינה.

יום למחרת שני יהודים צעירים התחפשו לערבים, הם נכנסו לבתי קולנוע, מסעדות ובתים של ערבים וצעקו להם בערבית : תברחו, היהודים קיבלו פצצת אטום והם רוצים לזרוק אותה עלינו!

חלק מן הערבים ברחו עם כל מה שיכלו לקחת.

מזל גדול

לילה אחד  כשבעלי יצא למלחמה, דודנית שלי התעקשה שאבוא לישון עמה כי חששה לשלומי כיוון שנשארתי לבדי עם תינוק בבית. השתכנעתי לעזוב ללילה אחד בלבד ולמחרת הגיעה על הבוקר שכן ואמר בתדהמה כי נפל טיל ישר על ביתי ומזל שלא הייתי בבית כשהגעתי לראות הבחנתי כי הטיל נפל בדיוק במקום שבו הייתה מיטת התינוק.

כיום אני מתגוררת בקריית חיים. כל ילדי, נכדי וניני חיים בארץ זו בגאווה, ואני מאושרת לדעת שעשיתי את כל בחירותיי והחלטותיי בצורה הטובה ביותר.

 

הזוית האישית

היה לי מאוד מהנה ולמדתי מסבתא הרבה דברים שלא הייתי יודעת לולא הסיפורים היפים הללו.  מאחלת לה עוד הרבה שנים טובות בריאות איתנה ואושר תמשיכי לספר לי סיפורים.

מילון

אנשי אצ"ל
ארגון צבאי לאומי- תנועה מחתרתית מתקופת המנדט הבריטי , לימים כשהוקמה מדינת ישראל, אנשי האצ"ל יצטרפו לצה"ל.

ציטוטים

”"כל ילדי, נכדי וניני חיים בארץ."“

”"אני מאושרת לדעת שעשיתי את כל בחירותיי והחלטותיי בצורה הטובה ביותר."“

הקשר הרב דורי