מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חונכנו על ערכי דת ומסורת

באמצע מפגש הכנה לקראת הנסיעה
סבתא בצעירותה
עליית המשפחה במבצע "מרבד הקסמים"

נולדתי למשפחת יוסף היקרה!
משמעות שם משפחתי

משמעות השם "יוסף" כמובן מהתורה. יוסף הוא בנו הבכור של רחל אשת יעקוב, שהייתה עקרה שנים רבות. היא ראתה בהולדת יוסף, סימן לבן נוסף ככתוב " ותקרא את שמו יוסף לאמור יסף ה' לי בן אחר". גימטריה ערכו 156.

 
שורשים בתימן
הוריי נולדו בתימן, במקום שהיו בו מספר משפחות מצומצם כ-100 במספר, ובעיקר בני משפחה המורחבת. הוריי עלו לישראל בשנת 1949.אימי נולדה בשנת 1922 ואבי ז"ל בשנת 1921. הם עלו לישראל לאחר פנייה של ראש ממשלת ישראל הראשון דאז דוד בן גוריון שקרא להם לעלות לישראל.
 
העלייה לארץ
הם יצאו בחופזה בחשכת לילה ובלי לקחת עימם דבר, הם לקחו איתם את שלושת אחיי רצו וברחו בדרך נדודים בין כפרים ערביים, בדרכים שבהם גם שדדו אותם, לקחו את כספם ואת הזהב שהיה עליהם. זה היה התנאי כדי להמשיך בדרכם ולהגיע ליעד, למטוס שיביא אותם לארץ ישראל. זה היה מבצע חשאי שנקרא "מרבד הקסמים".
 
כשהגיעו ארצה לקחו אותם למעברה ליד נתניה שנקראת "עין שמר". לאחר שנתיים הם הועברו למושבה של אז נהריה, לשכונת עמידר הם גרו בצריפים קטנים שבקושי הספיקו למשפחה שלמה לגור בה כשהשירותים והמקלחות היו מחוץ לצריף. הם גרו שם כ 5-6 שנים, ושם נולדו ארבעת אחיי ואחרי שלושה בנים נולדה אחותי שושנה והייתה שמחה גדולה במשפחה.
 
משם עברו לשכונת אוסישקין, שבה נבנו הבתים החדשים הראשונים ושם הם גרים עד היום. ההורים סיפרו על תקופת צנע. תקופה בארץ בה קיבלו תלושי מזון, שנועדו לצרכי המזון הבסיסים על פי הקצבה לכל נפש.
נולדתי באוסישקין בבית שבו גרה אמי עד היום. בבית זה נולדו שלושת אחיי.
 
אני זוכרת, את המפגשים בילדות. הם התקיימו  "בגבעה" כך קראנו "לגל-עד" להנצחת החיילים באוסישקין, שכונת מגוריי. היינו נפגשים כל ילדי השכונה משחקים "במחבואים","קלאס" וכו' באחת הפעמים צילמו אותנו תיירים, זו הייתה  חוויה מיוחדת, כל הזמן יש את המחשבה איפה התמונות האלו היום.
 
גדלנו בבית שבו היו חום ואהבה רבה, למרות הקושי הכלכלי לגדל עשרה ילדים. אבי עבד במפעל שנקרא ישאזבסט, שנסגר עקב הסיכון שהיה בו. אימי הייתה עקרת בית. משפחתי היא משפחה שומרת מצוות. אחד הדברים החשובים בבית היה: שחונכנו על ערכי דת ומסורת. השבתות היו כיף גדול, שכל בני המשפחה ישבו סביב השולחן וכשאבי בראש השולחן עושה "קידוש". לאחר מכן שרנו שירי שבת וקריאת פרשת השבוע כל אחד מהבנים בתורו. חשוב לי לציין שחונכנו לערכים טובים, כבוד הדדי, קיום מצוות, עזרה לזולת, כיבוד אב ואם.
 
אני זוכרת שכילדה לא הימרנו את פיהם של הורינו. כשאבי יושב בראש השולחן היינו אוכלים, מדברים וצוחקים. בסיום הארוחה כל אחד היה עוזר לפנות את הכלים. זכור לי שבחגים אחי הבכור היה מכין חידונים בנושא החג ושאל אותנו שאלות על החג. היה כיף גדול.
 
סיפור פיקנטי שסיפרה לי אימי: בחגיגת הברית מילה, של אחי הבכור שהיום הוא בן 70 , הניחו את הבשר והכיבוד במרתף הקריר, בגלל החום הרב שהיה. כשהם באו להוציא את האוכל כדי לכבד את האורחים, לא מצאו דבר. כנראה הערבים שגרו סביבם באו בלילה ופשוט לקחו את הכל. עד היום אנו צוחקים מהסיפור.
 
לימים כולנו התבגרנו לכל אחד מאיתנו האחים יש משפחה. אנחנו נפגשים בחגים בבית של אימי, שתחיה. אבי נפטר לפני כעשר שנים, הוא סבל ממחלות רקע שונות והיה מרותק לכיסא גלגלים. הוא הלך ונחלש וכמובן טיפלנו בו במסירות והרבה אהבה. רק לחשוב כמה הוא עבד קשה כל חייו, גם בסלילת כבישים , בחקלאות ובהמשך עבד במפעל כדי לפרנס אותנו ולתת לנו חיים טובים יותר. עשינו הכול למענו כדי להקל עליו.
 
היום כולנו נפגשים באירועים משפחתיים,שיש להם חשיבות גדולה של אחדות. המפגשים בין כל בני המשפחה המורחבת תמיד מהווים מקור לשמחה.
 
אני למדתי בבית ספר דתי "רמב"ם" שנמצא בשכונת "רגום" בנהריה ובהמשך בכיתה ט' עברתי ללמוד בבית ספר תיכון דתי. שירתתי בצבא בחיל קשר כשנתיים. נישאתי לשמעון וקנין בשנת 1975 שעבד במקצוע הכבאות והצלה כ- 41 שנה, לפני כשנתיים הוא יצא לפנסיה. 
לי יש שני ילדים: סיגל וליאור, וארבעה נכדים מקסימים: דביר, ירין, קורן ושירה המקסימה שכרגע אני נמצאת בבית ספרם ויחד עמם משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר אוסישקין, בנהריה, תשע"ה.

מילון

מעברה
צריף ישן שבו גרו לאחר העלייה

ציטוטים

”"גרנו במעברות לאחר העלייה היה קשה הצריפים היו קטנים ולא היה מקום"“

הקשר הרב דורי