מאגר סיפורי מורשת

שמי זאב עליתי לארץ בשנת 1950 מרומניה. אני מהנדס אלקטרוניקה, נשוי לאורה, יש לנו חמישה ילדים נשואים, הם ובני זוגם אקדמאים מובילים במקצועות שונים. יש לנו שמונה עשר נכדים מוכשרים ונהדרים. במהלך חיינו עזרנו וצירפנו למשפחתנו ילדים נוספים ועזרנו לשיקומם וקידומם. על אחד מהם אספר.

אשתי ואני גדלנו ביפו העתיקה בתקופה של מצוקה. זה היה בראשית קום המדינה, ללא טלפון, טלוויזיה ואפילו רדיו היה מוצר של מותרות. כשהיינו בני 20 התחתנו וכבר אז שמנו על דגלנו לעזור לאנשים במצוקה, ובמיוחד לילדים ובני נוער.

כששני בנינו היו קטנים – בני שנתיים ושלוש, התנדבנו לשמש משפחה אומנת לילדה בת שמונה שאמה חלתה ואביה הסתבך בפלילים וישב בבית סוהר. במשך השנים הרבות צירפנו למשפחתנו נערים ונערות שנקלעו למצוקה, ובדרך כלל היו אצלנו מספר שנים.

לפני כ- 20 שנה הוקם בהרצליה בשיתוף העיריה מועדון מתנדבים חברתי השייך לרשת העולמית של lions. אחד הפרויקטים למען הקהילה היה אימוץ מועדונית של בנים, שהיו זקוקים לתמיכה וסיוע בלימודים. הוחלט שכל מבוגר יאמץ ילד, יעזור לו בלימודים ופעם בשבועיים יזמין אותו לבילוי של סרט, באולינג, מקדונלדס או כל דבר שהתחשק וקראו לזה – ״חונכות בכיף״.

הילד אלי (שם בדוי) נבחר להיות איתי. לאחר שערכתי הכרות עם משפחתו צירפנו אותו לבילויים יחד עם משפחתנו והוא היה כאחד מילדינו. הקשר שנרקם היה ממש טוב. חל שיפור במודעות העצמית שלו, במודעות החברתית ובעיקר בלימודים, וכך עברה לה שנה. יום אחד נודע לי שאלי עצור במשטרה והוא נאשם במעשה פלילי. אלי נשפט והיחידים שנכחו במשפט היו העו״ד הציבורי ואני. לאחר שאלי הודה באשמה ביקשתי מהשופטת כנציג המשפחה לא להרשיע אותו בעבירה כה חמורה היות וידעתי שלא יוכל להתגייס לצה״ל. השופטת הסכימה בתנאי שהוא יעבור לפנימייה למספר שנים.

במשך השנים הללו אלי נשאר כבן משפחתנו. ביקרנו אותו רבות וכשיצא לחופש היה במשפחתנו. היינו בקשר עם מוריו ודאגנו לרוב צרכיו. אלי מאוד הצליח בלימודים ובפעילות של הפנימייה ואפילו הקים תזמורת. בשנתו האחרונה התבקש על ידי מנהל בית הספר לשמש כמדריך. הוא סיים את לימודיו וקיבל תעודת בגרות מלאה, ולפני השירות הצבאי התנדב לשנת שירות והיה מדריך בפנימייה של ילדים יתומים. הוא התגייס לצה״ל ושירת כחייל קרבי והיה מפקד של טנק. לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטה וכיום הוא עובד בחברה מובילה, נשוי + ילד. כמובן שהוא עד היום ידיד המשפחה.

מסקנה: התמיכה באלי הייתה בעיקרה תמיכה נפשית ורגשית תוך אמונה ביכולתו ובפיתוח המודעות העצמית שלו. התמיכה בו תרמה לכולנו.

הוריי ואחי בילדותי

הזוית האישית

זאב: אני חושב שהרעיון של הקשר הרב דורי מאוד חשוב כדי ליצור קשר בין הסבים והסבתות לדור של הנכדים. חשוב גם שהקשר הוא ישיר עם הדור השלישי ולא מההורים. נוצר קשר מיוחד ואישי עם הנכד בזכות התכנית. הייתי רוצה לאחל לנעמי שכל משאלותיה יתגשמו, אבל חשוב יותר מזה, שתהיה מאושרת, שתאמין ביכולותיה ותתכנן את חייה בהתאם ותהיה פתוחה לכיוונים שונים.

נעמי: אני מאוד נהניתי מהתכנית וגיליתי הרבה דברים על סבא שלי. התכנית גרמה לי להיקשר לסבא ולדבר אתו על דברים שלא דיברנו מעולם. אני מאחלת לסבא שיהיה בריא ויישאר כמו שהוא כי אני אוהבת אותו ככה ולא צריך להוסיף או להחסיר.