מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חומה ומגדל

אנחנו עם בני ביחד בזום
דף מידע על תחילת הקמת כפר אדומים
בניית כפר אדומים וילדות בארץ

בני גולדשטיין נולד לפני קום המדינה, בשנת 1943, הוא אפילו זוכר את הבריטים כשאלה היו בארץ. הוא מספר שלמחרת הברית שלו, אבא שלו התגייס לצבא הבריטי – התנדב, כדי להילחם בנאצים. הוא נשלח לאירופה, וחזר הביתה רק שלוש שנים אחר כך. משמעות שמו היא על שם קרוב משפחה שמת לפני שהוא נולד ששמו היה בנימין.

מבחינה מקצועית, בני עבד כחשב בבית ספר. תפקידו של בני בבית הספר היה ניהול הכספים והתקציב של בית הספר, משרד החינוך משלם לבית הספר פר תלמיד, לכן באתר של משרד החינוך צריך לדעת מיהו כל תלמיד ותלמיד בבית הספר, וככה גם לגבות מההורים. החלק של בני היה בתפקיד הכלכלי של בית הספר. הוא היה ממונה על לאן הלכו הכספים. הוא היה גם רכז של בחינות הבגרות וכל מה שנוגע להן, גם של טיולים. זה מחייב דיוק מאוד גדול.

ילדותו של בני

בני למד בבית הספר ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה – על שם התנועה הציונית ביל"ו שפעלה בארץ בתקופת העלייה הראשונה) שם הייתה מקהלה שבה נולדו כל המנגינות המסורתיות לתפילה. שם היה ניסיון ליצור נוסח תפילה אחיד שיתאים לכל העדות. הם עבדו בעיקר על מנגינות, לדבריו. הוא היה קומונר בבני עקיבא ועם הנוסח הזה הם התפללו.

הם גרו בדירה של חדר אחד ומטבח ושירותים. בשנת 1948 הגיעה המשפחה של אבא שלו בעלייה ולא היה איפה לשכן אותם, אז כולם הגיעו ביחד לדירה. הוא ישן שנתיים בחדר אמבטיה, וכל פעם שמישהו רצה ללכת לשירותים אז היו מעירים אותו. לא היה חסר, הסתפקו במועט – אנשים בכל זאת הגיעו מהשואה, וזה יותר טוב מזה בכל מובן. הוריו עלו ארצה מהונגריה על ספינות מעפילים (לקח בין שלושה שבועות לחודש להגיע מאירופה למדינת ישראל בספינה) ושם הכירו (על הספינה), והתחתנו בארץ.

בני מספר קצת על המעפילים והספינות שלהם: הספינות הגיעו לחופי הארץ ושם טמעו אותן, בחוף, ואמרו לכל מיי שיודע לשחות שיקפוץ למים כדי שהבריטים לא יתפסו אותו. אבא שלו ידע לשחות וקפץ למים, הוא אמר לבני: "תדע לך שהגעתי לארץ בתחתונים" (יש במשפט כפל משמעות – גם חסר כל וגם באמת בתחתונים כשאביו של בני קפץ מהספינה). אימא שלו לא קפצה למים, היא נעצרה על ידי הבריטים ונלקחה למחנה המעצר, היא שהתה שם תקופה של כמה שבועות או חודשים. בסוף שחררו אותה והם נטמעו בנהריה.

בחזרה לילדות: אחר הצהריים, לאחר הלימודים, בני בילה בבני עקיבא. תנועת הנוער הייתה מאוד חשובה לו. בני מספר שהוא זוכר בעיקר את הסניף של בני עקיבא, פחות את בית הספר. היה זה סניף ענק. בגיל 14 בני עבר לישיבה תיכונית נ'תיב מאיר' בבית וגן. הוא וחבריו אהבו ללכת בשבתות לגבול ולהסתכל מעבר לחומות אל העיר העתיקה. באותה תקופה היה נהוג שהנערים הדתיים ילמדו בפנימיות ולכן ההורים שלו שלחו אותו לשם. מאז בני נדר לעצמו נדר קטן שילדיו לא ילמדו בפנימייה, למעשה כל ילדיו ונכדיו למדו בהימלפרב.

בספטמבר שנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים, החל בני את עבודתו בבית הספר הימלפרב. הוא עבד שם במשך 43 שנים עד גיל 70.

הקמת הכפר

בני שייך לקבוצה של 18 משפחות שהקימו את כפר אדומים, זה מבחינתו ההישג הכי גדול שלו. הם בנו עם האתוס "חומה ומגדל" – ברגע שמקימים בית לא מפרקים אותו. בגישה הזו הם הקימו את הכפר ואחר כך גם את אלון ונופי פרת. הם הגיעו לכפר אדומים בבת אחת. בתאריך 16 בספטמבר 1979 משפחתו של בני הגיעה אל הכפר. בהתחלה החשמל הגיע מגנרטורים שסיפקו את החשמל. את המים הם קיבלו ממכליות של הצבא, אבל בצורה מאוד מצומצמת. בהתחלה הם גרו בקרוואנים, לבית הקבע עברו שנתיים אחרי כן.

הזוית האישית

הראל ויהונתן: היה מאוד מעניין לשמוע וללמוד כאלו דברים מעניינים. לא מעט מספרים על סיפורי מעפילים ועלייה לארץ ויישובה – לדוגמא במסגרת בית הספר, אבל לשמוע את זה ממקור ראשון, ממישהו שחי את אותם אירועים בעצמו, זה משהו אחר לגמרי.

בני גולדשטיין תרם סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: האנשים המעופפים והעייפים

מילון

'כלניות'
כינוי לעגני לבריטים ששהו בארץ בתקופת המנדט הבריטי. הם נקראו "כלניות" כיוון שאותם חיילים לבשו כומתות אדומות על כתפיהם.

ציטוטים

”תדע לך שהגעתי לארץ בתחתונים“

”בני נדר לעצמו נדר קטן שילדיו לא ילמדו בפנימייה וכך היה“

הקשר הרב דורי