מאגר סיפורי מורשת

שמי שלומית צוקר, בחרתי לספר על תנועת הנוער שלי – תנועת הנוער העובד והלומד

כמקובל בבית החינוך שבו למדתי, הצטרפתי לתנועת הנוער העובד בכתה ה'. בראשית השנה היו מגיעים המדריכים לבית הספר ומשתדלים לגייס את כל הכתה. זו הייתה קבוצתנו הבסיסית, שהלכה והצטמצמה במהלך השנים.

מכתה ה' נקבע סדר השבוע: יום שלישי – פעולה, יום ששי – ערב סניף,  יום שבת – פעולה. בהמשך נוספה ההדרכה, מכתה ט' ועד כתה יב'. התנועה והחברה היו בעצם ישות אחת, מגובשת. יחד יחד יצאנו לטיולים ובילויים ויחד יצאנו בחופשים למחנות עבודה בקיבוצים, מה שהיה עבורנו תחליף לקייטנה.

כשסיימנו ללמוד בכתה יב' המשכנו יחד במסגרת גרעין לנח"ל ולהתיישבות בקיבוץ ספר. (גרעין היה התארגנות של קבוצות מקבילות מחלקים שונים בארץ ששרתו יחד בצבא והמשיכו להתיישבות). במסגרת הגרעין הכרתי גם את בן זוגי, הסבא של אורי.

אני וסבא אורי חברים בתנועת הנוער העובד

ההדרכה בגיל צעיר חייבה לקיחת אחריות והכנת הפעולות והפעילויות בקביעות. השירים, הסיפורים, הדיונים בענייני היום ובעיקר הטיולים ומחנות העבודה גיבשו את המבנה החברתי שלנו. אני המשכתי בהדרכה גם במסגרת הצבא, אחרי תקופת הטירונות.

כל הפעילויות הללו ולקיחת האחריות החל מגיל צעיר, עיצבו את אישיותי ומשפיעים על התנהגותי ומהלך חיי. גם כיום, בהיותי בגימלאות אני מעורבת בפעילויות הקהילה מלמדת בהתנדבות אנשים מבוגרים ועוסקת בארגון ארכיון היישוב.

אם תשאלו למה אני מתגעגעת ולמה הייתי חוזרת? אומר, שלגיבוש החברתי ולפעילות מתוך אחדות המטרה.

קישור להמנון התנועה: חולצה כחולה והיא עולה

כל החברים מהתנועה בטיול

הזוית האישית

אורי: היה מאוד כיף, והלוואי שיהיו עוד תוכניות בהן אפשר לשתף את סבתא ואת סבא.