חוזרים לארץ להקמת נצר משפחתי
סבא רבה, אלתר ברקו, ממלאבה שבפולין עולה לישראל לאחר השואה ומקים משפחה לתפארת.
שמי אלתר ברקו,
נולדתי בפולין בעיר מלאבה בשנת 1926 ב-9 לספטמבר. גדלתי בבית יהודי דתי עם 4 אחיי. למדתי בתלמוד תורה ובבית ספר ממלכתי פולני עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. עם פרוץ המלחמה עבדנו עבודות כפייה. בשנת 1940 הועברנו לג'ולדובה ומשם למזריץ'. משם חזרנו לגטו במלאבה שהוקם בשנת 41. בשנת 42 אמי ואחי הבכור נורו ע"י הנאצים ולקחו את אבי לטריבלנקה למשרפות ואני נשארתי עם 3 ילדים קטנים ובספטמבר 42 הועברנו לאושוויץ. שם נלקחו ילדים לבית ספר לבנייה ואני הייתי ביניהם. למדנו בנייה חצי שנה ואז יצאנו לעבודה. קיבלנו קצת אוכל וכך נשארנו בחיים. בתחילת שנת 1945 לקחו אותנו למצעד המוות והלכנו ברגל עד צ'כיה. התחלנו אלפים ונשארנו מאות. מצ'כיה לקחו אותנו ברכבות למטהוזן ומשם למלק ושם חצבנו מנהרות. משם הועברנו לאבנזי ושם עבדנו במנהרות. אחר כך שוחררנו ע"י האמריקאים.
באבנזי מצאתי את בן דודי בבית חולים מתחת למיטה פצוע וערום. לקחתי אותו לבית חולים צבאי גרמני ושם עמדתי עם רובה והכרחתי אותם לטפל בו. לקחתי אותו בחזרה למחנה והתחלתי לטפל בו לבד, הבאתי לו אוכל, הוא לא יכל ללכת. משם לקחנו עגלות מהגרמנים ונסענו לזלצבורג שבאוסטריה ומשם נסענו לאינצבורג. שם הסתובבנו ברחובות וחיכינו. הגיעה רכבת עם חיילים איטלקים. עלינו על הרכבת ונסענו איתם למודנה שם היה מחנה מעבר שבו העבירו אותם הביתה לפי הכתובות. אנחנו באנו להירשם וכששאלו אותנו "לאן" אמרנו שאנחנו רוצים ללכת לפלסטין אבל החזירו אותנו לאוסטריה.
בדרך ברחנו משם ולקחנו טרמפים חזרה למודנה ולא הלכנו להירשם אלא הסתובבנו ברחובות. פתאום ראינו חייל פלסטיני. ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה זה פלסטין אז הוא אמר לי שזה ארץ ישראל . לאחר מכן שאלתי אותו אם הוא יהודי והוא אמר לי שכן. הוא לקח אותנו למסעדה שבה אכלנו ושתינו. החייל אמר שהוא הולך לקרוא לקצינים יהודים שיעזרו לנו. לאחר כמה שעות באה משלחת שלמה ואמרו לנו ללכת למחנה ונתנו לנו שמות עם כתובות של יהודים איטלקים שאנו הולכים אליהם. אמרנו שאנחנו בני משפחה שלהם. ככה פתחנו את המחנות בשביל אלה שהביאו מהמחנות שבגרמניה ובאוסטריה. הקבוצה שלנו הקימה קיבוץ בווילה של יהודי ליד מודנה בנוננטולה ושם עבדנו והכשירו אותנו לעלייה ארצה.
בסוף שנת 1945 הביאו אותנו עם משאיות לחוף נטוש והפלגנו לארץ ישראל באנייה אנצו-סרני.
בדרך האנגלים תפסו אותנו ולקחו אותנו לחיפה שם היו לי קרובי משפחה ואמרתי לפועלים יהודים שימסרו למשפחתי שאני בישראל. אחר כך נלקחנו לעתלית והשתחררנו משם בשנת 1946 משם הייתי צריך לנסוע לקיבוץ אבוקה אבל היה עוצר אז הביאו אותנו לקריית שמואל שם ישנו בלילה. דוד שלי בא מחיפה לבקר אותי וביקש מהמדריך של הקיבוץ לשחרר אותי לראות את משפחתי בחיפה והוא הבטיח להם שהוא יחזיר אותי לשם.
מילון
מחנה מעברמחנה צבאי שבו העבירו חיילים לבתיהם לפי כתובת.
ציטוטים
”נלקחנו למצעד המוות, התחלנו אלפים ונשארנו מאות.“