מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חוויות מהמאה הקודמת

אני וסבא בבית התפוצות
מכתב מסבא של סבא
ילדותו של סבי בצל הקמת המדינה והגנה עליה.

עלינו מצ'כסלובקיה בשנת 1934 דרך איטליה.

עלינו על האנייה, הפלגנו לישראל, הגענו לחיפה ומשם נסענו עם דיליג'נס [סוג של אוטובוס] והגענו לתל אביב, לשכונת מונטיפיורי, שם התחלתי ללמוד בכיתה א'. למדתי במכינה לכיתה א', כי הייתי עולה חדש. למדתי רק חודשיים ואז עברתי לירושלים. שם אבא פתח חנות סדקית וזה לא צלח, הוא נאלץ לסגור אותה כי כולם לקחו בהקפה ולא שילמו כסף בזמן. אבא נאלץ לחפש מקור פרנסה אחר מאחר שמכרו חלק מהתכשיטים ועוד מהתכולה שהביאו מחוץ לארץ.

בירושלים למדתי בתלמוד תורה בהמלצתו של הדוד גוטליב שהיא איש חשוב מאוד במאה שערים. לא ידעתי אידיש ולא הייתי מקובל על התלמידים שלמדו שם. יום אחד הם החליטו לפגוע בי וגלגלו אותי מהקומה השנייה במדרגות. נפצעתי כולי עד זב דם, לא היה טלפון ולא מגן דוד אדום ולא הזמינו מונית. רצתי שני קילומטר ברגל, הגעתי הביתה, אמי נבהלה ולקחה את שלושתנו: אותי, בן חמש אחותי בת שנתיים וחצי ואחי בן חודשיים. שמה אותנו בעגלה ורצה לקופת חולים שלושה קילומטר מהבית. היה לי חתך מעל העין, תפרו אותו ומאז לא הלכתי לתלמוד תורה.

אבא מצא מקום עבודה בגדרה והוא גר עם רווקים בצריף. ואמי גרה לבד בירושלים, עם שלושה תינוקות. לנסוע לתל אביב עלה חמישה גרושים, שזה בעבר היא שווה הרבה כ- 20 ביצים, רבע שכר יומי ולא עבדו כל יום. בנוסף מתל אביב לירושלים עלה חמישה גרושים, אז אבא ניסה לקצר את הדרך והלך מגדרה עד לתל אביב ברגל. מתל אביב הוא היה לוקח רכבת לירושלים ונישאר איתנו בשבת ויום בראשון כבר היה חוזר לגדרה.

כעבור חודשיים אבא מצא דירה בגדרה [כיום ליד בנק לאומי]. הדירה הייתה דירת שני חדרים בלבד, בלי שירותים, בלי מים ובלי חשמל. לאור השתמשנו במנורת נפט, למים היה לנו דוד גדול עם ברז, כל ערב היו ממלאים אותו עם מים מהחצר, שירותים הינו עושים בחצר במבנה קטן עם חור באדמה, בשביל מקלחת הינו בהתחלה מתקלחים בגיגית ואחר כך אבא בנה מפחים מבנה כמקלחת.

סבא ואחיו ליד ביתם הראשון ברחוב הבילויים

תמונה 1

כעבור מספר שנים עברנו לדירה שהיה בה מים זורמים ומטבח מסודר ואמבטיה בחצר, היו מחממים מים עם עצים היה טאבון בחצר. התנור היה פעם בשימוש שלנו ופעם בשימוש של השכנים. ביום חמישי היו מכינים לחם וחלות ועוגת שמרים בשביל כול השבוע [אופים רק פעם בשבוע לכל השבוע], בתחילת השבוע הלחם היה טעים וטרי היו שומרים אותו בקופסה סגורה כדי לשמור על טריותו ולבסוף הינו אוכלים רק צנימים ומחקים בקוצר רוח ליום שישי הקרוב. כעבור מספר שנים עברנו דירה לבית הסוכנות, היה בית הביטחון של גדרה קיצוני ביותר. הבית היה עשוי בטון מזוין ושימש כעמדה.

לאחר מלחמת השחרור בנו את שיכון הפרוגרסיבים וכיום רחוב לילינבלום וסוף סוף הגענו לבית משלנו. היה לאבא שלי קיוסק גזוז וכל מיני דברי מכולת. אבא עבד בפרדסים או בכל עבודה מזדמנת ואמי הייתה מבשלת במסעדה ומנקה את בית הספר והכול בשביל לפרנס את המשפחה. למדנו בבית ספר פינס, שהיה אז מאחורי מגדל המים [כיום משרדי חברת באר והוועד החקלאי]. היו שלושה חדרי לימוד, בחדר אחד למדו כיתות א- ב ובשתי הכיתות האחרות למדו כיתות ג' – ח' שלוש כיתות בכול חדר. עליתי לכיתה ג' ואז באותה שנה – 1937, נוסד סניף המכבי הצעיר בגדרה, כמובן שהלכתי. המסדר היסוד היה על הגורן [איפה שהיום הסניף ] האורח החשוב היה הורביץ, הבילו ממייסדי גדרה.

הבית בוא גדלתי היה בית מסורתי, קיימנו בו ארוחות ליל שבת בליווי זמירות שבת, הליכה לבית הכנסת לתפילות שבת ועם כל המצב שהיה, שבת הייתה מאוד חגיגית השולחנות ערוכים וניסו להגיש אוכל מיוחד. מקום המשחקים שלנו היה הגורן [לא היה אז מבנה למכבי]. הגורן שימש למפגשים שלנו של ילדי מכבי, הינו דשים את ערימות התבואה ובערב הינו נפגשים לשירה ולמשחקי חברה.

עד כיתה ח', הייתי בגדרה ואז הועברתי לקיבוץ יגור על יד חיפה, שם למדתי 3 שנים בבית הספר לטיץ מקצוע עיבוד עץ. הינו מעורבים בחיי הקיבוץ הינו נפגשים עם חברות הנוער בני המשק. היו שם הכשרות מגויסות של נוער שהתאמנו בקפ"פ [קרב פנים אל פנים] פעילויות ספורט שונות, מתחרים אחד עם השני ולקראת השנה השלישית שיחררו את העולים ממחנה עתלית. זו הייתה פעולה של הפלמ"ח. אנחנו שימשנו כסבלים לדברים של העולים החדשים, שזרקו בדרך בזמן שברחו מהמחנה. הייתי בא הביתה פעם בשלושה חודשים וכמובן לחגים הגדולים, לעתים הייתי תופס טרמפ עם אחד הנהגים שהיו בנמל חיפה. בסיום הלימודים במשק יגור חזרתי הביתה לאחר סיום תקופה של חיים שונים לגמרי. למדתי על חיי הקיבוץ כיצד הם ניהלו אותם ועדות ועזרה הדדית.

שנת 1946

לאחר שהגעתי הביתה הלכתי לקורס מ"כים שהיה בקיבוץ רוחמה ושם עצרו אותי הבריטים כאשר עשו חיפוש נשר בקיבוץ, שהיה בסוף 46. בתאריך 13.3.47 נקראתי להגיע לבית הכנסת בגדרה, בחצות עם עוד חברים. הודיעו לנו שעומדת להגיע ספינת מעפילים בחוף ניצנים ונצטרך לעזור להוריד אותם מהספינה, על מנת שיוכלו לפזר אותם בישובים. בחצות הגענו לחוף ניצנים לאחר זמן מה שחיקינו שם ראינו איתות מהים, הבנו שזאת הספינה. הים סער והסירות התהפכו, רב החובל החליט לתקועה את הספינה בחוף, קשרו חבל מהספינה לחוף ובעזרתו הורידו את העולים. היה קשה מאוד להוציא את העולים מהמים הם היו כבדים ואז התברר שהם לבשו מספר חליפות, החליפות נספגו במים וזאת הייתה הסיבה. לקראת בוקר עבר מטוס אנגלי וגילה את הספינה, את העולים ואותנו ומיד בא הצבע האנגלי [כלניות] הקיפו אותנו מסביב ולא יכולנו לשחרר את העולים. האנגלים החליטו לקחת את כולם, עולים וישראלים כי לא רצינו להזדהות, כל אחד אמר אני יהודי מארץ ישראל העמיסו את כולנו על אניות מסע, הסיעו אותנו הלוך ושוב עד חיפה. העלו אותנו על אניות מלחמה בריטיות, כאשר אנחנו מתנגדים. שני חיילים תפסו כל אחד וזרקו אותו לאנייה הגענו לקפריסין גם שם התנגדנו לרדת מהאנייה השתמשו בגז מדמיע ונאלצנו לרדת.

בקפריסין הוכנסנו למחנה קיץ בנוי מאוהלים. היות והבגדים שלנו נשארו בחוף או נמסרו לעולים חתכנו יריות מהאוהל ואם חוטי ברזל עשינו לנו בגדים. לאחר זמן קיבלנו משלוח מארצות הברית של בגדים צבעוניים, הינו ממש ליצנים. כעבור שלושה שבועות הגיע ועדה והתחילה למין מי עולה ומי ישראלי. אנחנו הכנו את העולים לקראת הוועדה סיפרנו להם על הארץ, על הכסף ועל המחירים [לירה פלסטיני אי]. שיחררו את כולנו לארץ וגם חלק גדול מעולים ואז אבא שלי קיבל מכתב מוועד המושבה שעומדים לשחרר אותנו.

בפברואר 1948 התבקשתי שוב להתגייס לקורס מ"כים חי"ש [חייל שדה]. מ-1948 עד 1954 השתתפתי במלחמת השחרור, ב- 15 במאי 1948 הוקם צה"ל והשביעו אותנו אמונים לצבא הגנה לישראל וגם הכרזת המדינה. השתתפתי בקרבות שונים: שחרור כפרים שהקיפו את גדרה והדרום, לווי שיירות לירושלים דרך בורמה. היו הרבה אבידות של חברים טובים.

בשנת 1952 חכרתי מקרן קימת 20 דונם ונטעתי כרם. כעבור 3 שנים שווקתי ענבים ליקב בראשון לציון. בשנת 1954 נפטרה אמי ממחלה קשה בגיל 52 היא הייתה אישה מאוד חזקה החזיקה את כל המשפחה על כתפיה, עבדה עבודות לפרנסת המשפחה ובאותה השנה עסקתי בהכנת הבמה, כאשר הבמאי היה צבי פרידלנד. אני שימשתי כמנהל הבמה. באותה השנה כבר בניתי את הנגרייה באזור התעשייה עם גג מיוחד בצורת גלים לקחתי הלוואות מהבנק כדי לקנות מכונה עדיין לא הייתה ריצפה התחלתי ליצר מטבחים תריסים לתושבי גדרה. לאחר מכן עברנו לנגרות בניין ולאחר מכן התחלנו ליצר ריהוט לגני ילדים בתי ספר המצאתי לול מיוחד לילדים שיווקתי אותו בכל מיני בתי מסחר. ב-1956 עשיתי שוב מילואים והשתתפתי במלחמת קדש שוב יוצאים למלחמה זאת הייתה משותפת עם בריטניה וצרפת נכנסנו לעזה.

בשנת 1958 התחתנתי עם רות בוסטין ברבנות בתל אביב רק בני משפחה השתתפו, היה כיבוד קל בבית הקפה הסמוך, עלינו על טקסי ונסענו לחיפה. שם עלינו על אנייה בשם ירושלים נסענו לטיול לחודשיים וחצי לאירופה מצוידים בוויזות לכל הארצות. טיילנו ברכבות, לא הרבה טיילו באותו הזמן באירופה. חזרנו וגרנו בנגריה בשני החדרים הקטנים במשרד רק כעבור שנה קנינו בית ברחוב רמז 30. בית בן חדר אחד עם מקלחת נורמאלית.

נולד לנו הבן הגדול שלנו ערן שהיה איתנו בחדר. כעבור שנתיים נולדה לנו הבת השנייה ליאת ואז בנינו חדר נוסף והיא וערן ישנו ביחד בחדר. כעבור חמש שנה נולד לנו יובל. בנינו מטבח חדש, שירותים חדשים. ליאת עברה לגור היכן שהיה המטבח הישן ויובל וערן ישנו ביחד בחדר הישן. כעבור עוד חמש שנה נולד עמי [אבא של של אילה] ששמו היה ראשי תיבות של כל הבנים במשפחה ע ערן מ מנשה י יובל.

בשנת- 1961 הוסמכתי כאומן בעבודות עץ.

אז הגיעה שנת 1967 התגייסנו שוב למילואים הייתה תקופת המתנה חנינו על יד קיבוץ גילון קטפנו מלפפונים ועגבניות עזרנו בקיבוץ היה גיוס גדול של גברים ועשינו הכנות לקראת מלחמה אחריי כשבועיים של המתנה החלה שוב מלחמה וגם הפעם נכנסתי לעזה למלחמה זו הגיעה צהל עד תעלת סואץ היינו בעזה כמעט 3 חודשים. ב-1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים הפעם, לא השתתפתי בקרבות במלחמה הייתי קצין רכב בחיל האוויר וסיפקנו רכב ליחידות השונות מידי פעם הייתי יורד ליחידות השונות בקרבת התעלה באותו הזמן עסקתי בפיקוח מקצועי במשרד עבודה. נטענו פומלות היה לנו טרקטור והיינו מוציאים את הפרי לחברת "לפרדס" ברחובות. בזה עבדו הבנים. בכלל הילדים שלנו היו שותפים לכל הפעילויות שלנו בבית בבניה בקטיף בבציר היינו עושים שימורים מהפירות שלנו בחצר היינו מקלפים שקדים. אירחנו נוער מארצות הברית הם היו כחודשיים אצלנו הצטרפו לכל עבודה שלנו צמחו להם יבלות על הידיים.

ב-1981 יצאתי להשתלמות בגרמניה מאפריל עד ספטמבר וביקרתי בהרבה מרכזי הכשרה במקצועות העץ הייתה תקופה מעניינת אבל לבד היה מעניין לראות כיצד הנוער מקבל את הכשרתו. בימי הבציר הנו קמים בין בשעות 4-5 לפנות בבוקר צועדים לכיוון הכרם כאשר הגיעה התור שלנו היינו לוקחים עובדים יוצאי תימן ואחרים והינו בוצרים את הענבים הבשלות המיועדות ליצור יין, כמובן שבדקו את המתיקות של הענבים. את הענבים היו מרכזים במכלים גדולים בפתח הכרם. מכלים הועמסו על משאית ונשלחו ליקב בראשון לציון. את הענבים שטפו הכניסו למסחטה ועשו מיץ את הקליפות והגרעינים הפכו לזבל ומהמיץ עשו יין.

הזוית האישית

סבא מנשה: היה נחמד להיפגש עם הנכדה וכל המשתתפים ולשמוע ולהשמיע על כול החוויות שעברו.

איילה: היה מאוד נחמד להיפגש עם סבא ולשמוע את כל הסיפורים.

מילון

גורן
לגורן היו מביאים את התבואות בעגלות עמוסות

מורג
לוח עץ גדול בערך שניים על ארבע מטר שבוא היו תקועים בצד אחד להבים קטנים של מתכת והם מעכו את השיבולים.

ציטוטים

”"זה תמיד טוב כשמתראים"“

הקשר הרב דורי