מאגר סיפורי מורשת

שמי עדינה בריסקר, נולדתי בשנת 1926 בישראל.

לפני שישים שנים בערך, תמיד הייתי שרה וגם אבי וכל משפחתי, בבית הספר הייתי כמובן במקהלה וגם שרתי סולו. בבית ספר תיכון, נכנסתי למקהלה מקצועית, שהייתה מופיעה בכל מיני אירועים. במקהלה הזו הכרתי את מי שעתיד היה להיות בעלי ושמתי לב אליו, כי הוא היה בחור יפה תואר. אחרי החזרות הוא היה מחזיר אותי הביתה.

אחרי שנה וחצי הוא הציע לי להיות חברה שלו וכמובן הסכמתי. הוא ביקש לפגוש את הורי וכל משפחתי ושמחתי מאוד. הורי ידעו שאני יוצאת עם מישהו באופן קבוע וביקשו גם להכירו, מאוד התרגשתי. באחת השבתות, הוא הגיע לביתנו הכיר את הורי ואחותי, ובהזדמנו זו ביקש את ידי להינשא לו.

כמובן ששמחתי מאוד וקבענו מועד לחתונה. החתונה התקיימה בירושלים, מקום מגורי הוריו לאחר מכן עברנו לגור במושב רשפון. בשבילי, שהייתי נערת עיר, מעבר זה היה מאוד משמעותי עבורי. בעלי היה מומחה להדרים וזה היה מקום מרכזי להגיע לכל רחבי הארץ. אני המשכתי לעבוד בעיר ומדי יום הייתי נוסעת העירה לעבודה (אז עדיין לא נהגתי).

ביום חתונתי

יום אחד ברשפון הלכתי לזרוק את הזבל באזור שהיום זורקים זבל והעירייה אוספת את זה פעם בשבוע, ופתאום ראיתי נחש גדול בערמת הזבל, כששמתי לב אליו התחלתי לרוץ הביתה בצרחות. בגלל זה, לא זרקתי את הזבל יותר מחודש.

כעבור שנתיים נולד יובל בני הבכור, כמובן שהפסקתי לעבוד בתל אביב ונשארתי בבית. זו הייתה תקופת הסתגלות לא קלה, אך התחלתי להתרגל לחיות במושב, מבלי לנסוע מדי יום לעיר תל אביב. יובל כתינוק וילד קטן מאוד אהב את מקום מגורינו, שאיפשר לו להתרוצץ ולהנות מהסביבה. ליד הבית היה לנו פרדס גדול והוא היה "עוזר" להשקות את העצים, דבר שמאוד אהב לעשות. כמובן שבאותה עת כבר הפסקתי את עבודתי בעיר והפכתי להיות מושבניקית, דבר שהיה בניגוד לאופיי, אבל האהבה התגברה על כל המכשולים.

אחרי כשלוש שנים נולדה יעל בתי השניה. יובל מאוד אהב אותה והם התסדרו מצויין. תקופה זו שהייתה מצד אחד מאוד מאושרת, אבל לא קלה. לבסוף החלטתי לוותר על עבודתי והתמסרתי לגידול הילדים מאחר והייתי נערת עיר וכל מעשיי וידידי היו בתל אביב. בשלב מסויים עשינו החלטה לוותר על המושב ולעבור לגור בתל אביב. אחת מחברותי שגרה ברמת השרון, המליצה על העיר רמת השרון ושכנעה אותנו לעבור לשם. רכשנו בית ברמת השרון, מקום בו אני גרה עד היום הזה. אני מרוצה ממקום מגוריי, יש לי פה הרבה מכרים, חברים ובני המשפחה האהובה שגרים לא רחוק מתל אביב.

הזוית האישית

לואי: היה לי ממש כיף לשמוע על הסיפור של סבתא ולהיות איתה ולעזור לה לכתוב אותו, ולמדתי הרבה דברים חדשים.

סבתא עדינה: נהנתי לכתוב את סיפורי עם לואי ובעזרתה למדתי דברים חדשים על הטכנולוגיה של עכשיו.