מאגר סיפורי מורשת

הנכדה נהורה גרוסמן מתעדת את סיפורה של סבתא רבתא נורית עמרם כפי ששמעה מסבתא נורית.

סבתא נורית נולדה בשנת 1944 בעיר קזבלנקה שבמרוקו להוריה יעקב ואסתר דיין, משפחתה של סבתא מתייחסת לרבי יוסף קארו מחבר ה"שלחן ערוך".

אבא של סבתא (באבא) עבד כנהג! ואימה הייתה עקרת בית. היא לא עבדה, במרוקו בזמנים אישה נשואה לא יצאה לעבוד מחוץ לבית. כי היא צריכה לטפל בילדייה ולדאוג לצרכי הבית.

שנות ילדותה של סבתא

בילדותה למדה סבתא ב"מואיז נהון" – היה זה בית ספר צרפתי. התלמידות שלמדו בבית הספר השתייכו למעמד האריסטוקרטי, שיטת  החינוך הייתה קשוחה עם עמידה על עקרונות של סדר ומשמעת, בדומה לחינוך האנגלי. רמת הלימודים בבית הספר הייתה גבוהה.

בכל בוקר, הלימודים נפתחו עם מסדרי בוקר. המורה הייתה עוברת בין כל תלמידי הכיתה ובודקת את: תלבושת האחידה ובודקת אם הבגדים מגוהצים? האם השיער אסוף בצמה עם סרט? והאם על החולצה יש גם סרט?

כפי הידוע, בעבר נהגו לכתוב בדיו, קרה לעיתים, שילדה לקחה יותר מידי דיו בנוצה, ו"חלילה" טיפת דיו אחת טפטפה על המחברת, היא הייתה נענשת. היו קושרים לה את המחברת על החולצה, כשטיפת הדיו הרטובה צמודה לצד הקדמי של החולצה.  התלמידה שנבחרה- מצטיינת הכיתה- הייתה עוברת עם אותה ילדה "סוררת" מכיתה לכיתה, מ א' עד ח'.

כמובן, שהאירוע הזה היה מביש ומעליב. הילדה הייתה מתביישת מאוד ועצובה, רק כדי שכולם ידעו שהיא עשתה מעשה "נורא"… ובכך "לחנך" את התלמידים האחרים לנהוג בזהירות יתר… המחברת צריכה להיות בלי קיפולים בצדדים ובלי דפים חסרים…

שעות הלימודים התקיימו משעה שמונה בבוקר עד לשעה חמש בערב. ימי הלימודים היו מיום שני בשבוע עד יום שישי. בשבת לא התקיימו הלימודים בגלל היהודים ובימי ראשון בגלל התלמידים הגויים. בבית הספר של סבתא במרוקו, שמות הכיתות לא היו באותיות כמו:א'1,ב'3 …אלא במספרים כגון: כיתה ראשונה, כיתה שנייה וכד'

סבתא זוכרת מתקופה זו גם חוויות נעימות. היא מספרת שבחופשת הקיץ, שנמשכה שלושה חודשים, היא הייתה מבלה חודש שלם יחד עם חברותיה במחנות קיץ שהיו כפיות ומהנות במיוחד! עם הרבה חוויות!!!

העלייה לארץ

בשנת 1956 עלתה סבתא נורית עם משפחתה לארץ ישראל. בדרכם הם שהו בצרפת במשך חודשיים ואז המשיכו לארץ ישראל. כשסבתא הגיעה לארץ, היא הייתה בגיל 11.5.

רציתי לציין, שהסבים שלי מצד סבתא נורית (סבתא רבתא שלי) וגם מצד סבי שלמה (סבא רבא שלי) היו שותפים לבניין ארץ ישראל. סבתא מספרת בגאווה, שכאשר הם עלו לארץ הם שולבו בעבודות חקלאות. הם  נטעו את כל העצים ביער בן שמן. אביה יעקב דיין – באבא ואביו של סבא שלמה בעלה, מאיר עמרם – מפאפא!

סבתא התחתנה עם סבא שלמה ז"ל. סבתא מספרת על מנהג החינה המיוחד! טקס שנערך לפני יום הנישואין.

הכלה לובשת תלבושת מיוחדת ומפוארת – "קשוואה אל כבירה" – השמלה הגדולה, ועונדת תכשיטים יקרים לכבוד החתן שמולבש ב"ג'לביה". התלבושות מעוטרות באבנים ועיטורי זהב.

טקס החינה נערך בבית הורי הכלה המארחים את החתן ומשפחתו. במהלך החינה נחתם "חוזה" בין שתי המשפחות, בו החתן מתחייב על סכום נכבד, מעין כתובה. ואחרי קריאת ההסכם יוצאת הכלה להקיף את ביתה שבע פעמים. בכניסתה לבית נפתחת רשמית מסיבת החינה, והמשפחות והמוזמנים מתחילים בריקודים ושירה, המלווים בסעודה מרוקאית, שתייה חריפה, וכמובן – עוגיות מרוקאיות ומיני מתיקה המסודרים על מגשים מקושטים.

משפחת החתן מגישה לכלה מעין נדוניה: סלסילות מלאות תכשיטים, לבנים, איפור, ערכות טיפוח, חלוקים ועוד.

סבתא נורית וסבא שלמה זכו להקים בית ומשפחה לתפארת ישראל!!!

הזוית האישית

נהורה גרוסמן: תודה לסבתא על הזמן שהקדישה לראיונות!! לאימא שלי שעזרה לי מאוד בהשלמת פרטים, ולמורה פייגי שבזכותה הכרתי מה שלא הצלחתי להכיר עד היום!!

הנה קישור לסיפור הנוסף שתעדתי סיפורו של סבא שלמה: סבא שלמה במלחמת יום הכיפורים