חוויות ילדות ממלחמת ששת הימים
סבתא של מושקי מספרת:
שמי רחל קעניג ואני סבתא של מושקי משי זהב.
זכיתי להיוולד בארץ ישראל בעיר חיפה בשנת תשט"ז (1956) להורי יהושוע ורבקה גרוס ונקראתי בשם רחל ע"ש סבתי שנהרגה בשואה. בגיל שנתיים וחצי עלינו מחיפה לירושלים וגרנו בשכונת בית וגן עד חתונתי.
כשהגעתי לכיתה ה' פרצה מלחמת ששת הימים.
עוד לפני המלחמה, כאשר היו איומים ממדינות ערב על ארץ ישראל, בתקופה זו, לאנשים רבים לא היו מקלטים בבתיהם או בסביבתם, ולכן, הם מילאו שקים בחול והניחו אותם סביב לביתם. כמו כן, האנשים הדביקו בדבק את החלונות על מנת להגן על הבית פנימה. התחושה הייתה של הרבה לחץ ופחד.
המלחמה פרצה ביום שני בשבוע, כשעתים לאחר תחילת יום הלימודים. ישבנו בכיתה ולמדנו, כשלפתע, באמצע השיעור, נשמעה אזעקה שפילחה את האוויר בקול רם ומפחיד. הנהלת בית הספר דאגה במהירות לארגן הסעה, כדי לפנות את כל התלמידים לבתיהם. להסעה הצטרפו גם המורים, שדאגו להביא את כל התלמידים בריאים ושלמים חזרה לבתיהם. כך, הגענו כולנו במהירות חזרה הביתה.
אבא שלי היה חייל מילואים בצבא והוא התגייס למלחמה. במשך כל זמן המלחמה לא ידענו מה אתו? בתקופה ההיא לא היו פלאפונים כמו היום, ולא כל אפשרות ליצור קשר משדה המלחמה. מלבד אבא, היו לי גם שני אחים, שלמדו בישיבות, וגם איתם לא יכולנו ליצור קשר, ולא ידענו מה קורה? היינו מודאגים מאוד ורק והתפללנו לשלומם.
במהלך המלחמה היו אנשים רבים, שמרוב פחד עברו לגור במקלט. אך אנחנו נשארנו בבית. אני בתור האחות הבוגרת, נשארתי לעזור לאימא והייתי ממש יד ימינה. לאחר המלחמה אבא חזר הביתה, ב"ה. בריא בשלום וגם אחיי מהישיבה התקשרו וסיפרו ששלומם טוב.
במהלך השנים נישאתי לבעלי אפרים קעניג ואנו מתגוררים בירושלים. כיום רוב ילדי הם שלוחי חב"ד במקומות שונים, והמשפחה שלנו פורחת ופורחת.
וכולנו מצפים ומחכים שיבוא כבר המשיח תיכף ומיד ממש!
הזוית האישית
הנכדה מושקי: תודה לך סבתא, נהניתי לשמוע את סיפורך, מאחלת לך נחת ובריאות.
מילון
מלחמת ששת הימיםמלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967, בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.
ציטוטים
”כולנו מצפים ומחכים שיבוא כבר המשיח תיכף ומיד ממש!“