מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חוויות ילדותי השזורות בראשיתה של המדינה

פנינה ועידו שרביט: "שנינו צברים"
פנינה בת ארבע עם נחמי גנץ ז"ל בשנת 1953
ילדותי המאושרת ברמלה

בית הוריי

שמי פנינה שרביט לבית פרוימוביץ' נולדתי בחדרה בתאריך 16.2.1949 הוריי שושנה שטאל ויצחק פרוימוביץ' היו ניצולי שואה. אמי ילידת טרנסילבניה הייתה בת למשפחה בת שישה נפשות. ביתם היה צמוד לבית הסבא והסבתא שלהם. כולם נשלחו למחנה השמדה אושוויץ. רק אמי שרדה. אמי נהגה לומר כאשר פגשה מכרים את המשפט העיקר שמתראים. היות ורק היא שרדה מכל המשפחה ברור שהפגישה היא לא מובנת מאליה. אבי יליד צ'כוסלובקיה הגיע לאחר תלאות לגטו בודפשט ממשפחתו שהייתה בת שמונה נפשות נשארו שישה.

שניהם נפגשו במסגרת ההכשרה של תנועת בני עקיבא. הם עלו יחד בספינה פאן יורק – קיבוץ גלויות לארץ, אולם הבריטים לא איפשרו להם לרדת לחוף והם נשלחו לקפריסין. בקפריסין הם התחתנו וחיו כשנה וחצי ואז עלו לארץ בספינה פאן קרשטן – עצמאות. הם נשלחו למחנה עולים בפרדס חנה וחיו באוהלים. כשבועיים לאחר עלייתם לארץ אני נולדתי בחדרה.

תמונה 1

 

צילום על רקע שלד הבית בו התגוררנו לראשונה

במחנה עברה שמועה שהערבים ברמלה ולוד ברחו מהארץ והשאירו בתים נטושים. אבי ואחד השכנים לאוהל נסעו לרמלה ומצאו שלד של בית ללא טיח וריצוף בבית היו שני חדרים אחד לקח השכן ואחד לקח אבי. בחצר היו מטבח ושירותים משותפים. הם נסעו חזרה למחנה האוהלים והביאו את המשפחות. כל משפחה בחדר אחד. את הפתחים כיסו בשמיכות וקרשים ורק למחרת התפנו להזמין חלונות ודלת.

לאחר מספר חודשים אבי גויס לצבא ואמי נאלצה לחפש עבודה כדי לפרנס את המשפחה. היא מצאה עבודה כאזרחית עובדת צה"ל. כל בוקר בשעה חמש אמי עטפה אותי בשמיכה העגלונים היו חלק קבוע בסדר ימינו כל בוקר היה מגיע: העגלונים של המטפלת. ולקחה אותי לבית העגלון עם מכלי חלב. הוא צלצל בפעמון מיוחד והיינו יוצאים עם סיר וכסף ורוכשים חלב. גם העגלונים של נפט ששימש לבישול והקרח ששימש לקירור היו מגיעים כל יום מצלצלים בפעמון המיוחד להם והיינו יוצאים לקנות את הנפט והקרח. הכביסה הייתה תהליך מורכב, קודם הרתחנו את הכביסה במי סבון על פרימוס. אחרי הרתיחה כיבינו את האש נתנו לכביסה להצטנן ורק אחר כך כיבסנו אותה בעזרת קרש גלי.

לאחר שסיים את שירותו הצבאי התגייס אבי לשירות בתיי הסוהר. כסוהר הוא עבד במשמרות. ובימים כאשר היה פנוי מפני שעבד בלילה. הוא אסף אותי על אופניו הגענו הביתה אני ניקיתי וכיבסתי. בגיל שנתיים וחצי נשלחתי לגן גן הילדים. אמי עבדה במשרה מלאה במפעל קרטונים ואבי בישל בבית.

הייתי ילדה פעילה מאוד. השתתפתי בכל ההצגות והפעילויות בגן ומאוד נהניתי. בגיל חמש הגננת שלחה אותי עם אמי לירושלים לאבחון. ושם אישרו להוריי להכניס אותי לבית הספר בגיל חמש וחצי. בשלוש השנים הראשונות של בית הספר למדתי בבית ספר הדתי בית יעקב. במשך השנים אבי המשיך לבנות את הבית שלנו טייח אותו, הוסיף מטבח ושירותים, סגר חדר נוסף ובחצר שתל עציי פרי כמו בננה ותפוח עץ. את אשכול הבננות הירוקות אבי היה קוטף בשלמותו מכניס לשמיכה מוסיף סידן קרביד ומכניס לארגז סגור. לתהליך הזה קוראים הבחלה. לאחר זמן מה הבננות היו מוכנות לאכילה.

במשך הקיץ הסתובבנו יחפים, היות והייתה לנו חצר גדולה בחופש הגדול ילדי השכונה היו מביאים בבוקר גיגיות מאלומיניום ממלאים במים ובצהריים כשהמים התחממו לבשנו בגדי ים ועשינו "בריכה". בשכונה היו שני אחים בני נוער אתי וז'קי הם הכינו איתנו כל השבוע בחופש הצגה, וביום שישי ההורים היו מגיעים עם כסאות לאחד הבתים שהיה בו גרם מדרגות גבוהה שהסתיים במשטח שהיה הבמה ואנחנו הופענו לפניהם בהצגה בשירים וריקודים. בכיתה ד' עברתי לבית הספר "אחווה". בו למדתי עד סיום כיתה ח'. גם בבית הספר הזה הייתי פעילה כקריינית במסדרי הבוקר שהתקיימו כל יום. בהפסקות השמיעו בכריזה הבית ספרית שירי להקות צבאיות דבר שתרם ללמידה של השפה העברית (המעודכנת).

מנהל בית הספר דוד ברנר היה נכנס מידי פעם למלא מקום של מורה חסר ותמיד לימד אותנו שירים עבריים. בתקופה בית הספר היסודי אני וחברתי פסיה נהגנו לצאת לשדות עם דודתה שלמדה באוניברסיטה ביולוגיה. היא הביאה איתה רשתות לציד פרפרים וצנצנות עם פורמלין שהוא חומר שימור. היינו רודפות אחרי פרפרים וצדות אותם, מכניסות לצנצנות וכאשר חזרנו לביתן פרשנו את הפרפרים על גבי לוחות מיוחדים הפרפרים שימשו ללמידה. בסוף כיתה ח' החלטתי ללכת ללמוד בפנימיה החקלאית "עיינות" ששם שילבתי את אהבתי לבעלי חיים צמחייה וחברה.

הזוית האישית

עידו: מאוד נהנתי לשמוע על ילדותה של סבתא.

סבתא פנינה: נהנתי מהמפגשים עם עידו ושמחתי לגלות שהוא כותב בעברית רהוטה ללא שגיאות.

מילון

הבחלה
הבשלה בעזרת סידן קרביד

ציטוטים

”אמי נהגה לומר כאשר פגשה מכרים את המשפט העיקר שמתראים.“

הקשר הרב דורי