מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חוויותי מתנועת הנוער העובד בקריית חיים

אני עם סבתא מרים
סבתא בהיותה חיילת
סבתי מרים מספרת על תנועת הנוער ועל הנח״ל

שמי מרים, אני ילידת שנת 1940, נולדתי בחיפה וגרתי בקריית חיים. בעלי, אברהם צוק רם (סבא) ז"ל יליד שנת 1937. אני נולדתי בקרית חיים שהייתה אז שכונה של בתים עם חצר, בתים  שדמו אחד לשני בגודלם ובצורתם. כל משפחה עיבדה את הקרקע, גידלה גן ירק  ולול עופות לצרכי מחייתה.

אבי מקס עבד בנמל חיפה כמנהל אספקת דלק ואוניות. אמי רבקה הייתה עקרת בית. אחי איתן ז"ל יליד שנת 1936. אחותי שרה ילידת שנת 1950, חברת קיבוץ מסדה. גרנו בבית צמוד קרקע היה לנו גן ירק ולול תרנגולות. שיחקנו כל ילדי הרחוב בכדור, קלאס, מחבואים וחמש אבנים. למדתי מכיתה א׳ עד ח׳ בבית הספר מגינים, זהו תיכון בחיפה. בצבא שירתי בחיל חימוש.

תנועת הנוער העובד והנח״ל

הסיפור שלי עוסק בתנועת הנוער העובד, סניף קרית חיים. זו הייתה מאוד משמעותית בחיינו. היינו באים לפעולות שלוש פעמים בשבוע. לתנועת הנוער התחלנו ללכת מכיתה ד', כולם לבשו חולצה כחולה עם שרוך אדום. כל הילדים מהכיתה והשכונה הלכנו לסניף הנוער העובד. הלכנו ברגל, לא היו לנו אופניים והלכנו בחבורות. הייתה לנו פעילות מאוד מעניינת שהועברה על ידי מדריכים שבאו כשליחים מהקיבוצים והתגוררו בקומונה. הפעולות נשאו אופי של שיחות על תקופות של העלייה לארץ, כיבוש הארץ והקמת ישובים וקיבוצים בצפון, בדרום, בעמקים ולאורך הגבולות. התנהלו שיחות על מה שקורה בארץ, שרנו שירי מולדת, הרבה שירים רוסיים שתורגמו לעברית, רקדנו ריקודי עם כשאחד החברים ניגן באקורדיון. סופרו סיפורי גבורה של לוחמים במלחמת השחרור ובפעולות ההגנה על המדינה, סופרו סיפורים על אישים ששמם נכרך בבניין המדינה. יצאנו לטיולים ולימי עבודה: בהתחלה ליום אחד ואחר כך ליומיים ויותר, בעיקר בחופשות החגים. מכיתה ח' התחלנו לצאת למחנות עבודה בחופשת הקיץ לקיבוצים למשך שבועיים עד חודש. עבדנו בכל ענפי הקיבוץ, הבנים בשדה והבנות בבתי ילדים, מטבח, מחסן בגדים ובגן נוי. היו לנו חיי חברה מאוד עשירים בתוכן ועניין.

האירוע שהשאיר עלי זכרונות עד עצם היום היה טקס העלייה על הקרקע של קיבוץ עין גדי לחוף ים המלח. הגרעין היה ברובו מחברים בני קריית חיים מאותו סניף התנועה. הייתה זו שנת 1956, לקחו אותנו במשאית ללא מושבים, הנסיעה הייתה ארוכה ומייגעת מאוד, הכבישים לא היו טובים כמו היום והדרך נמשכה שעות רבות. הגענו למקום שהיו בו אוהלים וכמה צריפים ושם העברנו יומיים שלושה. הטקס היה מרשים, שרנו עם להקת הנח"ל המיתולוגית. שרנו ורקדנו עד אור הבוקר. עייפים, רצוצים ומרוצים חזרנו הביתה.

הקבוצה שלנו נקראה "קבוצת יודפת", התאחדנו עם החברים מסניף התנועה מקריית בורוכוב והכרזנו על הקמת גרעין שיצא להגשמה ולתיגבור אחד הקיבוצים. הקיבוץ שנבחר עבורנו היה קיבוץ "צאלים" שבנגב.

משפחתי

תמונה 1
תמונה 2

יצאנו בסוף הכתה השמינית לנח"ל לשרת בצבא. לא כולם יצאו כי חלק מהחברים המשיכו ללמוד בסמינרים לגננות ומורת ואחיות, לימודים שאותם החלו לפני תום הלימודים בתיכון – כך אפשרי היה בשנים ההן, אחרי הכיתה הששית או השבעית. חלק מאותם חברים חזרו לגרעין וחלק החליטו לעזוב ולשרת ביחידות שונות בצבא. מהחברים של הגרעין שלנו נשארו בודדים בקיבוץ, חלק רצה להמשיך ללמוד לימודים אקדמאים וחלק נשר מסיבות אחרת.

בימים אלו, מתארגים כל חברי הקבוצה "יודפת" לכנס, בהגיע החברים לגיל 80 וכדי להעלות חוויות מהעבר. נעלה גם את זכרם של החברים שאינם איתנו עוד.

הזוית האישית

גיא: היה לי מענין לשמוע את הסיפור מהתקופה שסבתא היתה נערה, החויות שהיו לנוער בתקופה שלא היו פלאפונים, שהישתמשו באופניים או הלכו ברגל מרחקים כי להורים לא היו מכוניות להסיע.

מילון

נח"ל
נוער חלוצי לוחם

צֶאֶלִים
קיבוץ במערב הנגב הצפוני, משתייך לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ נקרא על שם עצי השיטים הנפוצים באזור, שזוהו בטעות כעצי צאלים מקראיים. הקיבוץ נוסד בינואר 1947 על ידי גרעיני תנועת נוער ממזרח אירופה ומצפון אפריקה, ושכנה בו מפקדת הגדוד השמיני של חטיבת הנגב במלחמת העצמאות. אוכלוסיית הקיבוץ מונה כ-430 תושבים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הגענו למקום שהיו בו אוהלים וכמה צריפים ושם העברנו יומיים שלושה.“

הקשר הרב דורי