מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה אפלמן, נולדתי בארגנטינה בשנת 1952 בעיר בשם קורדובה. למדתי בבית ספר יהודי שבו למדנו שיעורים בספרדית וגם בעברית. למעשה למדנו שש שעות לימודי ספרדית שכללו: ספרדית, מתמטיקה, ספרות, אנגלית, היסטוריה וכו'. בנוסף למדנו שלוש שעות של שיעורים בעברית שכללו עברית, תנ"ך והיסטוריה.

בשנת 1958 – לפני שנכנסתי לכיתה א

בימי שבת היינו הולכים לתנועת הנוער בשם: "למרחב". בתנועה שמענו סיפורים על ארץ ישראל, על הקיבוצים ועל כלל החברה בישראל בשנים שלאחר קום המדינה כשהמטרה של התנועה הינה עליה לארץ ישראל כשנגיע לגיל הבגרות. למדנו שירים בעברית, ריקודים עם ולפעמים גם עשינו קומזיצ'. במהלך השנים גם אני הפכתי להיות מדריכה של שכבת ד'.

במחנה קיץ בתנועה בשנת 1969

בחודשי הקיץ היינו יוצאים למחנה למשך שבועיים באזור ההרים הגבוהים שמסביב לעיר שלי. הנוף באזור הוא מדהים ביופיו היות ויורד הרבה גשם והצמחייה תמיד ירוקה, יש בה מגוון רחב של פרחים בכל מיני צבעים. בפסגות הגבוהות שמסביב למחנה תמיד ירד שלג ואפילו בתקופת הקיץ ראינו שלגים. בקרבת המחנה זרם נהר שבו היינו נהנים בשעות הפנאי.

קבוצת החברים שלי בתנועה

למחנה הגיעו ילדים מערים שונות בארגנטינה ולפעמים גם ממדינות שכנות כגון אורוגוואי וברזיל. ישנו באוהלים שהקמנו בעצמנו וגם חפרנו תעלה מסביב לאוהל על מנת למנוע שמי גשמים יחדרו לאוהל, היות ובארגנטינה יורד גשם גם בחורף וגם בקיץ. במחנה היה סדר יום – היינו קמים בבוקר מוקדם ולאחר מסדר וארוחת בוקר היינו יוצאים לטיולים יומיים באזור וגם משתתפים בפעילויות ומשחקים עם כל ילדי המחנה.

לאחר הפעולה בתנועת הנוער היינו הולכים לבית קפה ושם היתה מרפסת גדולה

בפעילויות למדנו ניווטים באזור, קשרים על חבלים ועוד. לימדו אותנו גם לבנות ביתנים קטנים (סוג של מחסנים) ובשעות הערב גם השתתפנו – לפי התור – בשמירה על המחנה ביחד עם המדריכים הגדולים. ארוחת צהריים וערב הכנו בעצמנו במטבח – גם לפי התורנות. רק במהלך השנים הבנתי שכל הפעילות הזו היתה אמורה להכין אותנו לעלייה לארץ ולהגשמה עצמית בקיבוץ.

בשנת 1971 עליתי לארץ.

בשנת 1971, בקיבוץ ניר יצחק, נסעתי לבקר את אחי ומשפחתו שהתגוררו שם

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר מעיין ביבנה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה לבנה בליכר.